רע"פ 7699/98 יוסף אנשר נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה לרשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירה על תקנה 47(ז) לתקנות התעבורה התשכ"א1961- הקובעת כלהלן:

"נוהג רכב לא יעקוף רכב, ולא יעבור על פני רכב, שעצר לפני צומת, לפני מעבר חציה או לפני מפגש מסילת ברזל לשם מילוי אחר הוראות חלק זה".

נקבע כי המבקש עצר את רכבו יחד עם רכב אחר לפני מעבר חציה לשם מתן זכות קדימה להולכי רגל. כן נקבע כי לאחר מכן "הנאשם עבר על פני רכב שעמד, לשמאלו, לפני מעבר החציה, לשם מתן זכות קדימה להולכת רגל, אשר חצתה במעבר החציה". לפיכך הורשע המבקש כאמור.

בבית המשפט המחוזי נדחה ערעורו של המבקש. בפסק דינו הדגיש בית המשפט כי מלשון התקנה עולה כי תכליתן של העצירה ומניעת העקיפה האמורות בה, היא מתן זכות קדימה לחציית הכביש להולכי רגל. משנקבע כי המבקש עבר על פני רכב אחר אשר עצר במעבר החצייה על מנת ליתן זכות קדימה להולכת רגל הרי שהרשעתו היתה כדין.

2.טענתו העיקרית של המבקש בבקשתו לפני היא כי לשון התקנה לא התכוונה למצב בו שני כלי הרכב כבר עצרו במעבר החציה ולאחר מכן אחד מהם החל בנסיעה לפני האחר; שאם תאמר כך הרי נסיעתו של האחד לפני האחר - גם לאחר שהתפנה מעבר החציה מהולכי רגל - תהווה עבירה על הוראת התקנה. על טענה זו השיבה המדינה בתשובתה כי כאשר התפנה מעבר החציה מהולכי רגל אשר סיימו את חצייתם, לא נחשב הרכב העומד כמי שעצר "לשם מילוי אחר הוראות חלק זה" כאמור בתקנה ועל כן ניתן לעבור על פניו מבלי שהדבר יחשב לעבירה.

3.דין הבקשה להידחות.

לאחר שנקבע כממצא עובדתי כי המבקש עבר על פני רכב אחר אשר עמד לפני מעבר החציה לשם מתן זכות קדימה להולכת רגל אשר חצתה את הכביש אותה עת, נתמלאו הרכיבים האמורים בהוראת תקנה 47(ז) אשר יש בהם כדי להביא להרשעת נאשם ובכללם הרכיב "לשם מילוי אחר הוראות חלק זה" כאמור בסיפת התקנה.

הבקשה נדחית.