רע"פ 7738/10 עבדאללה ג'אבר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שפירא, גרשון וקיסרי) בע"פ 28188-06-10 מיום 16.9.10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (סגן הנשיא אלטר) בת"פ 12178/03/09 מיום 26.5.10.

ב.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו מספר רב של עבירות מרמה: 8 עבירות לפי סעיפים 220 (1), 220(2), 220(5) לפקודת מס הכנסה ו- 553 עבירות נוספות לפי סעיפים 220 (2), 220 (4) ו- 220(5) לפקודת מס הכנסה. כנטען בכתב האישום, המבקש עסק בשנים 2005-2001 במכירת בשר ומוצריו באטליז באבו סנאן. בשנים הללו לא כלל המבקש בספרי העסק ובדו"חות שהוגשו לפקיד השומה, חלק מההוצאות שהיו לו ברכישת הבשר ומוצריו,וזאת בסך 811,077.87 ₪. השמטת ההוצאות איפשרה השמטת הכנסות, שהגיעה ל-1,075,000 ₪. כן

הכין המבקש, כנטען, או הרשה להכין פנקסי חשבונות

כוזבים או רשומות אחרות בכזב.

ג.

במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים הוסכם כי המבקש יודה בכתב האישום המתוקן, יורשע ויישלח לקבלת תסקיר בטרם הטיעונים לעונש. המבקש הורשע איפוא ביום 3.2.10 על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בגזר הדין, שניתן ביום 26.5.10, הטיל בית משפט השלום על המבקש - לאחר שעיין בתסקיר שירות המבחן - מאסר לתקופה של תשעה חודשים; מאסר על תנאי לתקופה של חמישה עשר חודשים, והתנאי הוא כי לא יעבור תוך שלוש שנים מיום מתן הכרעת הדין כל עבירת מס מסוג פשע ויורשע בביצועה; מאסר על תנאי לתקופה של שבעה חודשים, כי לא יעבור

תוך שלוש שנים מיום מתן הכרעת הדין כל עבירת מס מסוג עוון ויורשע בביצועה וקנס בסך 50,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.

ד.

בית משפט השלום נתן דעתו לחומרת העבירות ולצורך בהחמרת הענישה ביחס

לעוברים עבירות מס "זאת כדי להביע את סלידת החברה מעברייני המס ולשדר מסר לציבור הרחב

כי מי שייתפס מבצע סוג זה של עבירות יישלח

אל מאחורי סורג ובריח". למול זאת נתן בית המשפט משקל לגילו של המבקש, למצבו הבריאותי, לעברו הנקי, לחרטה שהביע ולעובדה שהגיע להסדר עם רשויות המס. צוין, כי נוכח סירובו של המבקש להשתלב בהליך טיפולי

במסגרת שירות המבחן לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, אולם הומלץ לבחון את התאמתו של המבקש לביצוע עבודות שירות כדי לאפשר לו להמשיך בניהול האטליז שבבעלותו.

ה.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על רכיב המאסר בפועל נדחה, ונקבע כי העונש שנגזר, בהתחשב במספר העבירות ובהיקפן הכספי, הוא מתון ואף נוטה לקולה. מועד ביצוע העונש נקבע ל- 1.11.10.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

ו.

כנטען, בית המשפט לא נתן משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש ובפרט לשיהוי הניכר בהימשכות ההליכים: מדובר בעבירות שבוצעו בין השנים 2005-2001; ואולם, כתב האישום הוגש רק בשנת 2009 וגזר הדין ניתן במחצית 2010. הודגש, כי מדובר באדם נורמטיבי, כבן 63, שתרם ועודנו תורם לחברה בישראל. כן נטען, כי גובה הגזילה אינו נאמד ב-1,075,000 ₪, שהרי הוצאותיו היו זוכות להכרה והוא היה ממוסה אך על ההפרש שבין הוצאותיו להכנסותיו.

ז.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. בידוע, כי כדי שתישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, יש צורך להצביע על בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, ואין המקרה דנא בא כל עיקר בגדרים אלה (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). יתר על כן, חומרת העונש ככלל אינה עילה לגלגול שלישי (רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית משפט השלום דן בכל הטעון דיון וסקר את כל הנושאים הרלבנטיים, במישור החומרה ובמישור הקולה. לשם התערבות בעונש נחוצות נסיבות ייחודיות שעיקרן שיקולי צדק, ונראה כי אלה אינן מתעוררות במקרה דנא.

ח.

אין צורך להכביר מלים על חומרתן של עבירות המס והצורך בהרתעה ביחס לעבירות אלה, ולאו מילתא זוטרא היא. הגונב מן הציבור, הגם שהוא עושה כן בשבתו בביתו, אינו שונה מן הגונב מן הפרט באישון לילה; ואדרבה, ראוי הוא לגינוי מיוחד. נקבע לא פעם, כי בעבירות ממין זה יש ליתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה על פני שיקוליו האישיים של הנאשם, בין היתר בגלל הקושי לאתרן והחשיבות בהוקעתן (ראו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 721; רע"פ 2868/08 ח'דר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 4622/06 ינאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

בנדון דידן, מספרן הרב של העבירות, הזמן הממושך שבו נעשו והיקף הכספים, מהוים אלמנטים מחמירים שיש ליתן להם משקל בבחינת העונש שהוטל על המבקש. אשר לטענת השיהוי, ברי כי בחלוף זמן רב בין מועד ביצוע העבירות לבין סיום המשפט אינו ראוי ואינו בריא. זו תוכל להיות נסיבה לקולה בין שיקולי ענישה אחרים, אך אין בשיקול זה כשלעצמו – בכפוף כמובן לנסיבות המקרה -

כדי לשלול הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם:

"הסחבת בה לוקים, לעתים, הליכי חקירה, אישום ושמיעת משפט - כשהמדובר, בעיקר, בחשודים ובנאשמים שאינם נתונים במעצר - הינה תקלה קשה, שיש לעשות כל מאמץ לצמצומה. הכל מסכימים, שבקיומה של סחבת יש טעם המצדיק הקלה במשכו של המאסר הממשי, שייגזר על העבריין, מקום שעונש זה הינו ראוי ומתחייב בנסיבות העניין. ויש אף (כבפרשתו של ע"פ 2848/90 אסא נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ד(4) 837), שעצם הסחבת תצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר ממשי כלשהו. אך תהא זו תקלה קשה שבעתיים לציבור, אם בכל מקרה ייחלצו בלא עונש מאסר עבריינים הראויים לעונש זה, ואשר בשל התנאים השוררים בקרב רשויות החקירה והתביעה ובבתי המשפט, השתהו הליכי חקירתם, האשמתם או בירור דינם" ע"פ 876/90 דב וינקרנץ נ' מ"י (לא פורסם); ראו גם ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם).פסקאות 334 ואילך; רע"פ 6987/10 בנימין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

לא מצאתי כי בענייננו חלוף הזמן מצדיק כי "יהא חוטא נשכר" (על יסוד המשנה , חלה ב', ז'),

בשים לב לכלל נסיבות העניין.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.11.10, כפי שהורה בית המשפט המחוזי.