רע"פ 7746/05 אשר וענונו נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בירושלים כתב אישום, המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) יחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה).

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.02.03 סמוך לשעה 23:00, ברחוב מונבז שבירושלים, החזיק המבקש בתוך רכב מסוג סובארו (להלן: הסובארו) סמים מסוכנים מסוג קוקאין, במשקל כולל של 18.9525 גרם, ללא היתר לעשות כן. המבקש החזיק את הסמים האמורים בשתי קופסאות פלסטיק של ביצי שוקולד, כאשר הם מחולקים לכ-19 אריזות, מאחורי מכשיר הרדיו אשר היה בסובארו.

ביום 6.4.03, הרשיע בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רומנוב) את המבקש על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן, שלא לצריכה עצמית בלבד וביום 4.4.05, הטיל עליו עונש של 400 שעות שירות לתועלת הציבור במסגרת "אגד-בגד" במתכונת של 10 שעות עבודה שבועיות וקנס בסך של 5,000 ש"ח. כמו-כן, הוארך המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו לתקופה נוספת של שנתיים.

על גזר-דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

ביום 26.6.05 קיבל בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא צ' סגל וכבוד השופטים י' נועם ור' כרמל) את הערעור בקובעו, כי עבירת הסמים אותה עבר המבקש, בוצעה על-ידו כ-5 חודשים לאחר ששוחרר ממאסר קודם, אשר היה אף הוא בגין החזקת סמים שלא לשימוש עצמי. עוד הוסיף וקבע בית-המשפט, כי העובדה שהמבקש ביצע את העבירה הנוכחית למרות תקופת המאסר הממושכת שבה היה נתון, ועל-אף עונש המאסר, אשר היה תלוי ועומד נגדו, יש בה להצביע על כך שרק תקופת מאסר משמעותית יותר, תבטא את החריפות בה יש להלחם בנגע הסמים בכלל ובפרט בסם הקוקאין. לפיכך, השית בית-המשפט המחוזי על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים. בנוסף, הורה בית-המשפט על הפעלת עונש המאסר על תנאי של 10 חודשים שהוטל על המבקש, בת"פ 1068/02. כמו-כן, הוטלו על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך תקופה של 3 שנים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי על אף שמדובר לכאורה בערעור בעניין פרטי, הרי שבמקרה זה, נוכח הליך הגמילה הארוך שעבר, מן הראוי ללכת כברת דרך לקראתו מבחינת חומרת העונש. בנוסף, לטענתו, החזרתו של המבקש לבית הכלא, תגביר את הסכנה העומדת בפניו, לשוב ולהתדרדר לעולם הסמים ממנו עמל קשה לצאת.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות. לטענתה, אין מדובר בענייננו במקרה חריג שכזה. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי המבקש מעוניין לערער על מידת העונש שנגזר עליו ותו לא, דבר אשר לכשעצמו, איננו מצדיק מתן רשות ערעור. עוד טוענת המשיבה, כי למבקש לא נגרם כל עיוות דין בעונש שהושת עליו, ובאשר לטענתו בדבר טיפול הגמילה שעבר, הרי שבית-המשפט המחוזי התייחס לכך בפסק-דינו ואף ציין, כי הדבר מהווה שיקול שלא להחמיר עימו כפי שראוי היה להחמיר עימו אחרת.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין והמבקש אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 ח ניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כך, אף המבקש עצמו טוען בבקשתו, כי הערעור בעניינו עוסק בעניינו הפרטי.

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו מופנית כנגד חומרת העונש שהושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). מקרהו של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

כמו-כן, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. נראה לי, כי אלמלא עבר המבקש את הליך הגמילה, היה העונש אשר היה מוטל עליו חמור יותר. שהרי, בצדק קבע בית-משפט השלום, כך:

"...יש טעם רב בעמדת המאשימה, כי מעשיו אלו של הנאשם, מצביעים על תבנית של אדם שבחר לסחור בסם."

כמו-כן, יצוין, כי מתסקיר שירות המבחן אשר הוגש אודות המבקש לבית-משפט השלום עולה, כי המבקש שב להשתמש בסמים לאחר שחרורו מהכלא וזאת חרף העובדה שהבטיח עת הימצאו בהליכים המשפטיים בבית-משפט השלום להימנע ולהפסיק כל שימוש בסמים. זאת, גם חרף העובדה, שבית-המשפט נתן אמון במבקש ושחרר אותו למעצר בית, אותו הפר המבקש. לפיכך, נראה, כי לאור כל האמור, אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.