רע"פ 7811/18 אברהם מסס נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ר' בן יוסף ) בעפ"ת 8418-09-18 מיום 3.10.2018, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (השופט ד' סעדון ) בת"ד

9022-08-14 מיום 13.9.2017 ומיום 24.6.2018.

2.

המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בנהיגה בלא זהירות הגורמת חבלות של ממש, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 יחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

3.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, נהג המבקש ברכב ביום 31.5.2014 בשעה 12:40 לערך. המבקש הגיע למעגל תנועה והתקרב לצומת עליה מסומן מעבר חציה לרוחב הכביש. המבקש לא האט את רכבו בהגיעו למעגל התנועה, ובחוסר תשומת לב אף לא הבחין בהגעתה של רוכבת אופניים חשמליים, אשר רכבה ללא קסדה ובמהירות, אל מעבר החצייה. המבקש התקדם בנסיעה, פגע ברוכבת האופניים החשמליים וגרם לה חבלות של ממש, לרבות דימום בראש, שברים בגולגולת ודמם סביב גזע המוח.

להבהרת התמונה העובדתית אציין כי זירת התאונה כוללת את מעגל התנועה, וכן שטח הפרדה ברוחב 9 מטרים בין הנתיב עליו נהג המבקש לבין הנתיב המקביל לו. רוכבת האופניים החשמליים הגיעה ממעבר החצייה המסומן על הנתיב המקביל, דרך שטח ההפרדה, אל מעבר החצייה בנתיב בו נהג המבקש.

4.

במסגרת הדיון בבית משפט השלום לתעבורה, הודה המבקש במרבית עובדות כתב האישום, אך כפר באחריותו לתאונה. המבקש טען כי לא יכול היה להבחין ברוכבת האופניים החשמליים מבעוד מועד שכן היא הייתה גלויה על מעבר החצייה למשך "פחות משנייה", וכי האחריות לתאונה מוטלת כולה על כתפיה, שכן רכבה במהירות גבוהה על מעבר חצייה המיועד להולכי רגל.

בית משפט השלום לתעבורה קבע כי המבקש יכול היה להבחין ברוכבת האופניים החשמליים עת חצתה את מעבר החצייה בנתיב הנגדי, לקראת הגעתה למעבר החצייה המסומן בנתיב בו נהג. משכך, קבע כי היה עליו לנקוט מבעוד מועד באמצעים המתאימים כדי לקדם פני הסיכון שמא תחצה את מעבר החצייה בנתיב בו נהג המבקש. משלא עשה זאת, הפר המבקש את חובת הזהירות שלו במקרה זה. עוד קבע בית משפט השלום לתעבורה כי אין "בהתנהלותה הרשלנית" של רוכבת האופניים החשמליים כהגדרתו, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותו של המבקש לקרות התאונה ותוצאותיה בנסיבות העניין.

על כן, הרשיע בית משפט השלום לתעבורה את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, והשית עליו עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 5 חודשים; פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים; קנס בסך 2500 ש"ח; וכן 100 שעות של"צ .

5.

המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

6.

בית המשפט המחוזי, תוך שדחה את ערעורו של המבקש, סמך את ידיו על קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט השלום. את ליבת המחלוקת שבבסיס הרשעת המבקש הבהיר בית המשפט המחוזי כדלקמן: "האם צריך היה או יכול היה המערער [המבקש – י' א' ] לצפות שהנהגת הרשלנית של האופניים החשמליים עלולה להיכנס לנתיב נסיעתו ולהיפגע על ידו".

בסופו של דיון, ובהפנותו לראיות שהונחו בפני בית משפט השלום לתעבורה, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש "צריך היה לראות את רוכבת האופניים החשמליים, וצריך היה להיות ער לאפשרות שהיא תמשיך לנהוג ברשלנות בה היא נוהגת ולכן תיגרם תאונה. בכך נכשל ובכך הרשעתו הייתה מוצדקת".

מכאן הבקשה שלפניי.

7.

בבקשתו, חוזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו בערכאות דלמטה , ומוסיף כי פסקי הדין יוצרים "מצב בלתי אפשרי המטיל אחריות טוטאלית" על נהג רכב המעורב בתאונה עם אופניים חשמליים. לשיטת המבקש, מדובר בסוגיה בעלת חשיבות משפטית החורגת מנסיבות עניינו הפרטני, ועל כן יש להיעתר לבקשת רשות ערעור.

8.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים אשר מעוררים סוגיה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר מתעוררים שיקולי צדק ייחודיים.

9.

המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. עיון בבקשה מלמד כי הטענות המפורטות בה נדונו בהרחבה ונדחו בבית משפט השלום לתעבורה ובבית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

10.

למעלה מן הדרוש אציין, כי אין בקביעות בעניינו של המבקש כדי להטיל "אחריות טוטאלית", כלשונו, על נהגי כלי רכב המעורבים בתאונה עם אופניים חשמליים. בנסיבות העניין, וכפי שנקבע בפסק דינם של בתי המשפט דלמטה , היה על המבקש לצפות את קרות התאונה. אין בכך כדי לקבוע כלל גורף, וממילא שלא להטיל "אחריות טוטאלית" על נהגי כלי רכב.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. כן נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה.