רע"פ 7832/98 יצחקי יהודה נ. מדינת ישראל

1.בקשתי את תשובת המדינה אך לענין העונש, הראיה הנוספת ועיכוב ביצוע גזר הדין. הענין השלישי אינו מחייב התייחסות לאחר שהחלטתי לדחות את הבקשה לרשות לערער.

2.לענין הראיה הנוספת - שהיא חוות דעתו המשלימה של המומחה - נפל פגם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את הבקשה להגשתה, כאשר הוא היה אמור לנמק את החלטתו בפסק-הדין, אך הוא לא נימק. בנסיבות אלה עיינתי בעצמי בחוות הדעת המשלימה, שאין לי כל יסוד להשיג על המימצאים הכלולים בה לענין הנזק שיגרם לקטינים עקב מאסרו של אביהם. אין ספק בעיני שחוות הדעת האמורה, שצורפה במלואה לבקשה להגשתה היתה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי.

3.העבירות שבהן הורשע המבקש הן חמורות בטיבן ובנסיבותיהן והעונש שהושת על המבקש, כשהוא לעצמו הוא קל בהשוואה לחומרת העבירות שבהן הורשע. אכן הנזק העשוי להיגרם לילדיו של עבריין עקב המאסר צריך להישקל על-ידי בית המשפט כשיקול בקציבת העונש, אך בוודאי שאין הוא שיקול יחיד, שאם לא כן היה ענין זה משמש למי שהורשע בדינו מעין תעודת ביטוח מפני שליחתו למאסר, גם אם הורשע בעבירות חמורות. אכן המטלה המוטלת על בית המשפט בקציבת העונש הוא לאזן בין האינטרס הציבורי המחייב לעתים בענישה מרתיעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם.

4.המומחה מציין בחוות דעתו המשלימה (בעמ' 7) כי "הכפשת שמו (של המבקש) באמצעות הוקעה גלויה כפי שמתבטאת במאסר (גם אם הצדק החברתי דורש זאת) במקרה המיוחד הזה תיצור פגיעה חמורה אצל הילד ...", אך אינטרס הציבור מחייב העברת מסר של גינוי חברתי באמצעות ענישה ממשית על ידי מה שהמומחה מציין כ"הכפשה", כאשר מדובר בביצוע עבירות הראויות להוקעה. נחה דעתי שבהיבט כולל איזנו הערכאות הקודמות לי כראוי בין שיקולי הענישה השונים, כשעונש המאסר בפועל שהושת על המבקש הוגבל לשנת מאסר אחת בלבד. שקלתי בדבר ולא שוכנעתי שבמקרה דנן קיימת עילה מספקת לבדוק את הענין שוב בערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ביום 31.1.99 עד השעה 09.00 בבוקר.