רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ. מדינת ישראל

המבקש הינו מבעלי המניות בחברת תפנית וינד בע"מ (להלן: החברה), ועל שמו רשומים חלק מהרכבים המשמשים בפועל עובדים אחרים. במהלך השנים 2006-2005, נמצאו שלושה מאותם רכבים מבצעים עבירות תנועה, בגינן נשלחו דו"חות קנס למשרדי החברה. לגרסת המבקש, בהגיע הדו"חות למשרדי החברה הם הועברו למר יהודה כהן, הממונה על צי הרכב, מבלי שהמבקש ידע על כך. המבקש ממשיך וטוען, כי חרף העובדה שהרכבים האמורים רשומים על שמו, בוצעו עבירות התנועה בידי אחרים. משכך, הוא הנחה את הממונה על כלי-הרכב לפנות למשיבה בבקשה להסב את הדו"חות על שם אותם עובדים. בקשות אלו נדחו מהטעם שהוגשו בחלוף המועד הנקוב בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. פניות נוספות מטעם המבקש בעניין זה נדחו אף הן.

משכך, פנה המבקש לבית-המשפט לתעבורה בירושלים בבקשה לביטול הרשעתו ולמתן ארכה להסבת דו"חות התנועה על שם החברה, ולחלופין להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. ביום 6.2.2008 דחה בית-המשפט לתעבורה את הבקשה, בקובעו כי אין היא מעלה נימוקים מספקים להארכת המועדים.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים נדחה אף הוא ( כבוד סגן הנשיא ע' חבש ). זאת, לאחר שנקבע כי בנסיבות העניין, בהיות המבקש מודע לעובדה כי כלי-הרכב הרשומים על שמו מצויים בשימושם של עובדים אחרים, מחויב היה הוא בקיום תיעוד קפדני בדבר השימוש בהם ואף במתן הוראות ברורות לממונה על צי הרכבים בדבר המועדים להגשת בקשות הביטול. בית-המשפט המחוזי אף לא מצא בטעם עליו הצביע המבקש לאיחור בהגשת בקשות הביטול, קרי, טעות שנפלה בפעולת הממונה על הרכבים, משום טעם שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההרשעה.

להשלמת התמונה יצוין, כי לסופו של יום שולמו כל הדו"חות בידי המבקש (הדו"ח השלישי שולם עוד ביום 6.9.2007 ואילו שני הנותרים שולמו לאחר מתן פסק-הדין בערעור).

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, והוא שב על הנימוקים אשר שימשו אותו בבית-המשפט קמא. ראשית נטען, כי המבקש לא היה מודע לקיום הדו"חות ומשכך התקיים בעניינו טעם מוצדק לאיחור בהגשת הבקשות לביטולם. שנית, נטען כי בנסיבות העניין, בהן לבקשות הביטול צורפו תצהירים מטעם עובדי החברה, במסגרתם הודו הם בביצוע העבירות ואף נכונים היו לוותר על טענת התיישנות, יש בהותרת הרשעת המבקש על כנה משום גרימת עיוות דין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מן הטעם שאין מוסד הערעור מהווה מסגרת מתאימה לבירור עניינו של המבקש. זאת, לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה מששילם המבקש את הדו"חות יש לראות בו כמי שהודה בפני בית–המשפט בעבירות המיוחסות לו, הורשע ונשא את עונשו. בנסיבות אלו, לא ניתן עוד להשיג על הרשעתו בערעור (רע"פ 2096/07 רייני כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2007)).

ככל שחפץ המבקש למנוע את הרשעתו או להביא לביטולה, היה עליו לעשות כן בגדרי המועדים שנקבעו לכך בחוק. אמנם כבר נפסק, כי ייתכנו נסיבות בהן תתאפשר סטייה מסדר הזמנים האמור, לרבות מקום בו לא ידע ולא יכול היה הנאשם לדעת כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום (רע"פ כוכבי הנ"ל). עם זאת, אין עניינו של המבקש נמנה עם מקרים אלו. המבקש מודע היה לעובדה כי בכלי-הרכב אשר רשומים על שמו נעשה שימוש בידי עובדי החברה וכי דו"חות אשר מתקבלים בחברה בקשר עם השימוש ברכבים אלו, מטופלים ברגיל על-ידי הממונה על צי הרכבים. בנסיבות אלו, תמים דעים אני עם מסקנת בית-המשפט המחוזי, ולפיה האחריות לקיומם של רישום מסודר לעניין השימוש ברכבים, ושל הנחיות מתאימות לעניין הגשת בקשות לביטול הדו"חות, רובצת לפתחו של המבקש. מהבקשה עולה כי אף במקרים דומים בעבר לא הקפיד הממונה על משלוח בקשות הביטול במועד. מכל מקום, בוודאי לא ניתן לומר בנסיבות אלו כי לא יכול היה המבקש לדעת כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום, באופן המצדיק סטייה מהמועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה לביטול הדו"חות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.