רע"פ 7912/13 מאג'ד חליפה נ. מדינת ישראל

1.

בקשה

למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ( סגן הנשיא י' גריל והשופטים ש' ברלינר ו- כ' סעב ) ב-ע"פ 16587-12-12 מיום 31.10.2013, אשר דחה את ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיא א' קנטור ), ב-ת"פ 11856-06-09 מיום 25.10.2012.

רקע והליכים

2.

המבקש הורשע ביום 26.6.2012, לאחר ניהול הוכחות, בארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון (סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין )); ארבע עבירות של סיוע להתחזות לאחר (סעיפים 441, 29 ו-31 לחוק העונשין); ארבע עבירות של שימוש במסמך מזויף בצוותא חדא ושתי עבירות כמבצע יחיד (סעיפים 420 ו-29 לחוק העונשין); שתי עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה – אחת בצוותא חדא ואחת כמבצע יחיד (סעיפים 415, 25 ו-29 לחוק העונשין); עבירה של קבלת דבר במרמה (סעיף 415 לחוק העונשין); ועבירה של זיוף (סעיף 418 לחוק העונשין). כתב האישום כלל שלושה אישומים. האישום הראשון , עניינו בקשר בין המבקש לבין נ', כאשר במסגרת זאת הוסכם ביניהם כי האחרונה תתחזה לנבחנות ותיגש במקומן למבחן העיוני לצורך קבלת רישיון נהיגה (מבחן התיאוריה). כך נהגו בשלוש הזדמנויות, כאשר המבקש מספק לה לשם כך תעודות זהות מזויפות. עוד במסגרת אישום זה, הואשם המבקש כי הוא ונאשם נוסף שלחו את נ' להיבחן במקום אישה נוספת במבחן התיאוריה, ובתמורה לכך קיבל המבקש מקדמה על סך 1,400 ש"ח מתוך 4,500 ש"ח אשר דרש בתמורה. זאת ועוד, ביום 13.11.2005, הגיעה נ' כדי להיבחן פעם נוספת, מצוידת בתעודת זהות מזויפת, אולם עקב חשדות עובדי משרד הרישוי, לא עברה את הבחינה. במסגרת האישום השני , הואשם המבקש כי הציע ל-ז' לרכוש ממנו אגרות מזויפות למבחן התיאוריה, ומכר לו ארבע אגרות בסכום של 100 ש"ח. במסגרת האישום השלישי , הואשם המבקש כי גבה מ-מ' סכום של 115 ש"ח בעבור אגרת רישיון מזויפת, והאחרון נתפס על ידי עובדי משרד הרישוי.

3.

המבקש הודה בעובדות האישום השלישי, והורשע לאחר שמיעת ראיות באישומים הראשון והשני. בית משפט השלום קבע כי קיימות סתירות בגרסאות המבקש והנאשם הנוסף בפרשה, ולפיכך הרשיע את המבקש בביצוע העבירות הנ"ל.

4.

בגזר הדין, ציין בית המשפט כי נ' שימשה "כלי שרת בידי הנאשמים, אשר הפעילו אותה באופן הנטען בכתב האישום, שעה שהם היו הכוח והמוח ביחס לאירועים נשוא האישום". לפיכך, לגישת בית המשפט, יש מקום להחמיר עם המבקש ועם הנאשם הנוסף מעבר לעונש שנגזר על נ'. עוד ציין כי חלקו של המבקש בעבירות היה הדומיננטי מבין השלושה, למבקש עבר פלילי לא מכביד, ולא הוצגה כל אינדיקציה לשיקום. בית המשפט ציין לחומרה כי מדובר בעבירות חמורות נוכח כך "שיש להן השלכה ישירה על כך שנהגים שלא היו עומדים במבחן התיאוריה יצליחו לקבל רישיון ולנהוג ובכך יש לסכן את ציבור המשתמשים בדרך". לקולה, ציין בית המשפט את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (העבירות נעברו בשנים 2006-2005, וכתב האישום הוגש בשנת 2009). על בסיס כל אלה, גזר בית משפט השלום על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל ; 12 חודש מאסר על תנאי; וקנס בסך 4,000 ש"ח.

5.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בדעת רוב של סגן הנשיא י' גריל והשופט ש' ברלינר ,

כנגד דעתו החולקת של השופט כ' סעב . בטרם ההכרעה בערעור, הורה בית המשפט המחוזי על הזמנת תסקירי שירות מבחן בעניינו של המבקש. מהתסקירים עולה כי תחילה לא שיתף המבקש פעולה עם גורמי הטיפול, אולם בהמשך החל להגיע לפגישות, והמלצת שירות המבחן הייתה לבחון עונש אשר ירוצה בעבודות שירות. בדעת הרוב בערעור, נכתב כי העונש שנגזר על המבקש – נוכח חלקו הגדול בביצוע העבירות וחומרתן - אינו חורג ממתחם הענישה ההולם. מנגד, דעת המיעוט סברה כי יש מקום להקל עם המבקש על מנת לאפשר לו להמשיך בתהליך השיקומי אותו החל לעבור. עוד צוין בדעת המיעוט כי נסיבותיו האישיות של המבקש, כעולה מתסקירי המבחן שהוגשו לבית המשפט המחוזי, לא עמדו בפני בית משפט השלום ויש גם בהן כדי להיזקף לזכותו. לפיכך, סבר השופט כ' סעב , כי יש להפחית את עונשו של המבקש לשישה חודשים שירוצו בעבודות שירות.

הבקשה

6.

הבקשה נסובה על עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש. לטענת המבקש, העונש שנגזר עליו חורג באופן קיצוני ממתחם הענישה ההולם, ובמסגרת זאת טוען המבקש כי לא ניתן משקל בין היתר לנסיבותיו האישיות; לתסקירי שירות המבחן; לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד הגשת כתב האישום; ולחומרת העונש שנגזר עליו ביחס לעונשם של הנאשם הנוסף ו-נ'. בנוסף, מעלה המבקש טענות בגין שליחתו לקצין מבחן ולממונה על עבודות שירות, נוכח העובדה שבסופו של יום נגזר עליו עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

דיון והכרעה

7.

אין בידי להיעתר למבוקש. ככלל, רשות ערעור תינתן כאשר ההליך מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית חדשה , החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים , או נוכח שיקולי צדק ייחודיים ( ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

8.

המבקש אינו מנסה לשוות לבקשתו נופך עקרוני. כלל טענותיו נוגעות לעונש שנגזר עליו. כידוע, אין בחומרת העונש כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא במקרים של סטייה משמעותית ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997)). לא מצאתי כי עונשו של המבקש חורג ממתחם הענישה הראוי בגין העבירות בהן הורשע (ראו והשוו: ת"פ (שלום-ת"א) 2903/04 מדינת ישראל נ' סמחייב (10.5.2005); ע"פ (מחוזי-חיפה) 1760/04 מדינת ישראל נ' דקוואר (31.3.2005); ע"פ (מחוזי-חיפה) 3263-11-12 בן ניסן נ' מדינת ישראל (13.1.2013)). עוד, יצוין כי עניינו של המבקש נדון כבר בפני שתי ערכאות, וכל טענותיו בבקשה שלפניי נדחו באופן מפורט ומנומק.

9.

זאת ועוד, לגישתי, יש לראות בחומרה את מעשיו של המבקש. בעניין דומה יצא לי לכתוב:

"אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרתן של העבירות אותן ביצע המבקש ובצורך לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות מסוג זה. כפי שציינו הערכאות הקודמות מדובר במעשים אשר יש בהם כדי לסכן את הציבור ולאפשר לאנשים לנהוג בכביש מבלי שקיבלו את ההכשרה המתאימה לכך" רע"פ 279/07 שומיל נ' מדינת ישראל

(15.1.2007)).

דברים אלו יפים לענייננו. יש לברך על ניסיונות השיקום של המבקש, אולם, במקרה דנא העונש שנגזר עליו הולם את חומרת מעשיו.

10.

בנסיבות אלה, כאמור, אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, והיא נדחית בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 23.2.2014, לא יאוחר מהשעה 10:00, בימ"ר קישון, או על פי החלטת שב"ס, כשבידו תעודת זהות. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון שב"ס.