רע"פ 7978/05 דן מור נ. מדינת ישראל

המבקש – ולו עבר של הסתייעות בטיפול נפשי – הורשע בבית-משפט השלום בירושלים, על-פי הודאתו, במספר רב של עבירות איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפה, ניסיון תקיפה והיזק בזדון. בתסקיר מטעם שירות-המבחן, שהוגש לבית-משפט השלום לפי בקשתו, לא נכללה המלצה טיפולית כלשהי, וזאת בשל התרשמותו של שירות-המבחן כי המבקש מתקשה להפנים את חומרת המעשים שביצע, ואינו מקבל עליהם אחריות מלאה. בעקבות כך הורה בית-משפט השלום, בהחלטה שניתנה מפי כבוד סגנית-הנשיא שולמית דותן ביום 23.12.04, כך:

"... מאסר איננו הפתרון ההולם במקרה הנידון. החברה מקבלת את העובדה שהנאשם חולה... לכן השורה התחתונה בתסקיר שירות המבחן לא שכנעה אותי בכזו שיש לקבלה ללא עוררין. אני מזמינה את שירות המבחן לשקול את עמדתו ולהביע אותה בתסקיר משלים..."

שירות המבחן הגיש אפוא תסקיר משלים ובו המליץ, באורח עניני ומנומק היטב, להימנע מהטלתו של מאסר בפועל, ותחת זאת להעמיד את המבקש לתקופת מבחן.

בתאריך 10.4.05 נגזר עונשו של המבקש. בית-משפט השלום הטיל עליו ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ושתי תקופות של מאסר על-תנאי לבל ישוב ויעבור עבירות שבביצוען הורשע. בגזר-הדין נכתב:

"גם כאשר שב ביה"מ והפנה את הנאשם אל שרות המבחן לא חל שינוי מהותי בגישתו של הנאשם ובהתאם לכך ההמלצה בתסקיר נראית ככניעה של שרות המבחן ל'לחץ' של בית המשפט ולא כעמדה עניינית של שרות המבחן".

ערעור שהגיש המבקש נגד גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים נדחה, ומכאן הבקשה שבפני להרשות ערעור שני. בבקשתו, מלין המבקש על המפנה שחל בעמדתו של בית-משפט השלום באשר לעונש – דבר שפגע, לדברי המבקש, ב"אינטרס הציפיות" שלו. עוד טען, כי העונש שנגזר אינו מידתי, וכי נסיבותיו האישיות הקשות מצדיקות התערבות בגזר-הדין מחמת הצדק.

אקדים ואומר, כי בדין חש עצמו המבקש נפגע מהשתלשלות הדברים בענינו. אף אם מוכן הייתי לקבל מצב, בו בנסיבות מסוימות יבטא בית-המשפט העומד ערב גזירת דינו של נאשם מהרהורי לבו (למשל, מתוך כוונה להתרות בנאשם כי ישפר דרכיו), הרי קשה היא בעיני השמעתה, בטרם עת, של מסקנה נחרצת באשר לתוצאות ההליך, וזאת מקל וחומר שעה שבית-המשפט עצמו סוטה, בהגיע השעה, באורח כה מובהק מדברים שהשמיע. אף לא אדע מה דופי ניתן להטיל במסקנותיו של שירות-מבחן, שבית-המשפט עצמו התווה לו, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, את הדרך בה עליו לילך בגבשו מסקנות אלה.

עם זאת, לא סברתי כי יש בדברים להביא לשינוי התוצאה. אין לו למבקש זכות קנויה כי דברים שהושמעו במהלך בירור המשפט, יחייבו את בית-המשפט בעת גזירת-הדין. אף לא אדע מה טיבו של "אינטרס הציפיות" לו טוען המבקש. לאחר שעיינתי בגזר-הדין ובנימוקיו, נחה דעתי כי העונש שנגזר הוא מידתי, וזאת על-יסוד התרשמותו של בית-משפט השלום כי המבקש התמיד בסורו על אף ההזדמנות שהונחה לפתחו. עיון בתסקירו המשלים של שירות המבחן מגלה עוד, כי האפשרות של ריצוי המאסר בעבודות שירות נשקלה, אך נפסלה על-יסוד התנגדותו של המבקש עצמו, שסבר כי לא יוכל להתמיד בכך.

נוכח כל זאת אין מנוס מדחייתה של הבקשה, וכך אני עושה, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.