רע"פ 8009/09 יוסף כהן נ. מדינת ישראל

1.

לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הוגש כתב אישום, בו יוחסו למבקש עבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירות של נהיגה בקלות ראש ונהיגה באור אדום לפי פקודת התעבורה. מכתב האישום עולה, כי המבקש נהג את רכבו בשעת לילה מאוחרת, נכנס לצומת כאשר אור אדום דולק בכיוון נסיעתו, והתנגש ברכב מסוג סובארו. כתוצאה מכך מצא את מותו אחד מנוסעי הסובארו, שני הנהגים - המבקש ונהג הסובארו, נזקקו לטיפול רפואי וכלי הרכב ניזוקו.

2.

בית-המשפט לתעבורה ביכר את גרסת נהג הסובארו, לפיה הוא נהג את רכבו לתוך הצומת באור ירוק, על-פני זו של המבקש, שטען כי האור ברמזור בנתיב נסיעתו שלו היה ירוק. לגרסה זו נמצאו תימוכין בעדותו של עד ראיה לתאונה, שסיפר כי אף הוא נכנס לצומת באותו כיוון בו נסעה מכונית הסובארו, באור ירוק; בחילופי דברים בין המבקש לעד הראייה במקום התאונה; ואף בעדות מומחה התביעה ששלל את הסברה אותה הציע המבקש, לפיה האור הירוק שראה נהג הסובארו כוון לנתיב נסיעה אחר. בעקבות הרשעתו נדון המבקש ל-10 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, פסילת רישיון נהיגה ל-12 שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח.

3.

המבקש ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש שהושת עליו לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בערעורו, חזר על עיקר הטענות שהעלה בערכאה הדיונית, ולפיהן בחינה אובייקטיבית של הראיות אינה מאפשרת לסתור את גרסתו; מהימנותו של נהג הסובארו מוטלת בספק, שכן שאל את עד הראייה אם דלק אור ירוק בכיוון נסיעתו; עד הראייה הוא 'בעל עניין'; ולבסוף, נטען כי הערכאה הדיונית נמנעה מלבקר במקום התאונה ולהיווכח במו עיניה כי תשתית הרמזורים במקום עלולה לבלבל נהגים לחשוב שבנתיב נסיעתם אור ירוק בעוד שבפועל לא כך הדבר. בהכרעתו, דחה בית-המשפט המחוזי את ערעור המבקש, לאחר שלא מצא מקום להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. באשר לטענה בדבר שגיאה בקריאת הרמזורים שבצומת, נקבע כי בעדותו שלל נהג הסובארו סברה זו מכל וכל, ועדותו נמצאה מהימנה. זאת ועוד, עיון בתרשים הצומת מגלה כי מיקומם השונה של הנתיבים והרמזורים לכיוונים השונים מונע בלבול שכזה. אף לעניין העונש נקבע, כי זה הולם את חומרת העבירה ומגשים את הצורך בהרתעה. אך בעניין אחד מצא בית-המשפט לנכון להתערב, והוא משך תקופת הפסילה, ממנה נוכתה התקופה בה נשלל רישיון המבקש שלילה מנהלית.

4.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור לבית-משפט זה, הואיל ולהשקפתו עניינו מעורר שאלות משפטיות מהותיות הדורשות ליבון נוסף. בבקשתו שב המבקש ונתלה בטענות אותן העלה בערכאות קמא.

5.

אין בידי להיעתר לבקשה, באשר רובה ככולה עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש, והיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית הדורשת ליבון בפני בית-משפט זה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). גם לגופם של דברים אין בבקשה ממש. הטענה בדבר מהימנות עדותו של נהג הסובארו, מטרתה להשיג על ממצאים שבעובדה שנדונו בהרחבה בפני ערכאות קמא, וזאת, כידוע, יעשה בית-משפט של ערעור רק מקום שמתקיימות נסיבות חריגות. גם בטענה בדבר מהימנותו של עד הראייה ואי יכולתו להפריך את גרסת המבקש, לא מצאתי ממש. העד העיד כי החל לנסוע עת התחלף האור לירוק, ולאחר שהבחין במבקש המתקדם לעברו אף האט נסיעתו ובדק שנית כי האור ירוק. מכאן ניתן להסיק, כי בעת התאונה היה האור ירוק בכיוון נסיעת הסובארו, ואדום בכיוון נסיעת המבקש. זאת ועוד, מדובר בעד שנקלע לזירת התאונה באקראי ואף הושיט עזרה לצדדים, ואין כל סיבה לפקפק במהימנותו. לבסוף, אין לשוב ולהידרש לסברת המבקש לפיה שגה נהג הסובארו בקריאת הרמזורים, לאחר שטענה זו הופרכה מכל וכל בפני ערכאות קמא. גם טענתו של המבקש בדבר חומרת העונש לא תצלח. למבקש עבירות קודמות בתחום התעבורה, העבירה בה הורשע חמורה היא, והעונש מבטא כהלכה את יסוד ההרתעה הנדרש לצורך הלחימה בנגע תאונות הדרכים.

6.

על יסוד כל שנאמר, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.