פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
805/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שמואל פרפרה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בבאר שבע
מיום 30.12.08 בע"פ 5430/08 שניתן על ידי כבוד השופטת רחל ברקאי
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
ביום 26.1.2007 צולמה מכונית, הנמצאת בבעלותו של המבקש, כשהיא נוסעת מעל המהירות המירבית המותרת, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, אשר דינה דו"ח "ברירת משפט" בסך 750 ש"ח.
ביום 25.11.2007, כ-11 חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה, פנה המבקש למשטרת ישראל בבקשה לביטול הקנס האמור והסבתו לנדז'דה קיטלמן (להלן: קיטלמן ), אשר לטענתו נהגה ברכב בעת ביצוע העבירה. לבקשה צורף מכתב חתום על ידי הגברת קיטלמן בו נכתב כי נהגה ברכבו של המבקש באותה העת, ומבקשת היא כי יישלחו לה קנס על שמה כדי שתוכל לשלמו.
ביום 16.12.2007 נשלחה למבקש תגובת משטרת ישראל, לפיה בקשתו הוגשה לאחר 30 הימים הקבועים בחוק לענין בקשות ביטול קנס, ולפיכך לא ניתן להיענות לה. עוד נאמר בתגובה כי לפי רישומי רשות הדואר עולה כי הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקש בדואר רשום, אך הלה לא סר לסניף הדואר על מנת לאספה. לתגובה צורף צילום מאת רשות הדואר כי הודעת הקנס לא נדרשה על ידי המבקש.
ביום 24.1.2008 פנה המבקש בשנית למשטרת ישראל בבקשה לביטול הקנס. ביום 21.2.2008 נדחתה בקשתו מאותם הטעמים שנמנו בתגובה לבקשתו הקודמת.
ביום 24.3.3008 פנה המבקש לבית המשפט לתעבורה באשדוד (ב"ש 1161/08) בבקשה להישפט בגין הדו"ח שקיבל, וזאת על אף חלוף הזמן, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין פלילי ). ביום 31.7.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופט ד' לנדסמן ) את הבקשה. בית המשפט לתעבורה קבע כי המבקש לא ערך כל בדיקה בסניף הדואר כדי להוכיח כי הדו"ח לא נמסר לו ועל כן מתקיימת "חזקת המסירה" לפיה חזקה כי הדו"ח הגיע אליו כדין. עוד צוין כי מכתבה של גברת קיטלמן, בה טענה כי נהגה ברכב בעת ביצוע העבירה, לא גובה בתצהיר כנדרש וכן כי הבקשה הוגשה באיחור.
על החלטת בית המשפט לתעבורה ערער המבקש ל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 5430/08). ביום 30.12.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' ברקאי ) את הערעור בקובעו כי המבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא שילם את הודעת הקנס במועד. כך, גם טענתו וטענת הגברת קיטלמן כי היא זו שנהגה ברכב בעת ביצוע עבירת התנועה נטענה בעלמא, ללא שום ביסוס.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שילובן של "חזקת הבעלות" הקבועה בסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, יחד עם "חזקת המסירה" הקבועה בתקנה 44(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, גרם לו לעיוות דין, שכן למעשה נשפט שלא בפניו בגין עבירה שלא ביצע, וכל זאת כאשר במועד הקבוע בחוק לשם תיקון הפגם, כלל לא ידע על עצם ביצוע העבירה. עוד נטען בבקשה כי אין לייחס חשיבות רבה לכך כי לא צורפו תצהירים כנדרש לבקשותיו הקודמות. לבקשה צורף תצהיר מאת המבקש כי לא נהג ברכב, ונטען כי הגברת קיטלמן נמצאת בחוץ לארץ, אך מוכנה לחתום על תצהיר התומך במכתבה הראשוני.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטות הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקש, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין דין הבקשה להידחות. במקרה שבפניי, בקשתו של המבקש וטענותיו לגופם של דברים נתבררו בפני שתי הערכאות שקדמו לי, ולא מצאתי בהחלטותיהן כל פגם, או כי נגרם לו עיוות דין כלשהו המצדיק היענות לבקשתו, שהוגשה זמן רב לאחר המועד הקבוע בחוק. יתרה מזו, לא רק שהמבקש לא הוכיח כי הודעת התשלום לא הגיעה אליו ועל כן לא סתר את "חזקת המסירה", אלא שמרישומי רשות הדואר, שהיו בפני הערכאות הקודמות, מסתבר כי לא דרש את הודעת התשלום– הודעה אשר נשלחה לאותה הכתובת אליה נשלחה ההודעה השנייה בדבר תשלום הקנס מיום 7.8.2007 וממנה למד, כביכול, על קיומו של הקנס באיחור.
אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בשבט התשס"ט (23.2.2009).
ש ו פ ט