פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8106/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. אגד תשתית בע"מ
2. יוסף דוידוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים ביום 14.9.09 בע"פ 4514/09 שניתן על ידי כבוד השופט
משה רביד
בשם המבקשים:
עו"ד ליאור לימור
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק ע"פ 4514/09, מיום 14.9.2009, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים בתח"ת 107/09. הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת העונש.
כתב האישום אשר הוגש כנגד המבקשים, ייחס להם עבירה של אי מתן תשובה נאותה לנוסע, לפי סעיף 4 ל צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), תשל"ד-1974 (להלן: צו הפיקוח על מצרכים ושירותים ), בזיקה ל תקנה 419 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ) ויחד עם סעיפים 39(ג)(4) ו-39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 ( להלן: חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים ); עבירה של אי הנמכת קולו של מקלט רדיו לפי דרישת נוסע, לפי סעיף 4 ל צו הפיקוח על מצרכים ושירותים, בזיקה ל תקנה 422 לתקנות התעבורה; וכן עבירה של התנהגות שאיננה מבטיחה את נוחות, מהירות ובטיחות הנוסעים, לפי סעיף 4 ל צו הפיקוח על מצרכים ושירותים, בזיקה ל תקנה 416(ב) לתקנות התעבורה, יחד עם סעיפים 39(ג)(4) ו-39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.
על פי כתב האישום, בלילו של יום 9.7.2006, עלה מר אהליאב חביב (להלן: אהליאב ) על אוטובוס בקו שירות מספר 227, המופעל על ידי המבקשת 1 (להלן: חברת אגד תשתית ). אהליאב ביקש מנהג האוטובוס, המבקש 2 (להלן: הנהג ), להנמיך את עוצמת הרדיו, אך הלה התעלם ממנו. לאחר שאהליאב העיר לו על כך, הגיב הנהג בתנועת יד מזלזלת ולא נענה לבקשתו.
ביום 26.4.2009, זיכה בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים ) את המבקשים מן האישום בעבירה של אי מתן תשובה נאותה לנוסע והרשיעם בשתי העבירות האחרות שיוחסו להם בכתב האישום. בגזר הדין, הוטל על חברת אגד תשתיות לשלם קנס בסך 15,000 ש"ח וכן פיצוי בסך 400 ש"ח לאהליאב ואילו הנהג חויב לשלם קנס בסך 2,000 ש"ח.
המבקשים ערערו על פסק הדין. ביום 14.9.2009, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד ) את הערעור, אישר כי עוצמת הקול שבקע מן הרדיו, הפריעה לאהליאב ופגעה בנוחות נסיעתו וציין, כי הקנס שהוטל על המבקשים איננו חורג מן המקובל.
בבקשת רשות הערעור שבפניי טוען בא כוח המבקשים, כי דווקא תוכן שידורי הרדיו ולא עוצמת הקול, הפריעו לנוסע. לדבריו, תקנות התעבורה אינן מחייבות את הנהג לכבות או להחליף תחנת שידור לדרישת הנוסעים. הוא טוען, כי במקרה דנן, קול הרמקולים היה סביר ועל כן הנהג לא נדרש להנמיכו עוד, ועוצמתו אף לא פגעה בנוחות נסיעתו של אהליאב. לחלופין, מלין בא כוח המבקשים על חומרת העונש שנגזר על מרשיו.
דין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין בטענות המבקשים, כדי להצדיק דיון בתיק בגלגול שלישי ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.
מעבר לנדרש ייאמר, כי דינה של הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. כידוע, בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות המהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99
שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). בית המשפט לתעבורה קיבל את גרסתו של אהליאב וקבע, כי הוא לא היה מתלונן, לו קול הרדיו הונמך. יתר על כן, הנהג הודה בעצמו, כי לא הנמיך את עוצמת המקלט חרף הבקשה לעשות כן. ממצאים אלה אושרו בבית המשפט המחוזי ולא מצאתי כל טעם להתערב בהרשעת המבקשים על פיהם, כאמור לעיל.
לא מצאתי ממש גם בטיעוני בא כוח המבקשים לענין חומרת העונש.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ט"ו בחשון התש"ע (2.11.2009).
ש ו פ ט