רע"פ 8166/05 יונתן אוליאנסקי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה בנתניה כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודה וכן עבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

לפי הנטען, בתאריך 18.3.00 נתפס המבקש נוהג בכביש 4 במהירות של 140 קמ"ש. לפיכך, הוא קיבל הזמנה לבית-משפט, זימון לקצין משטרה וכן נלקח ממנו רישיון הנהיגה שלו, אשר הוחלף ברישיון זמני. ביום 19.3.00 לא התייצב המבקש לדיון בפני קצין המשטרה בנוגע לפסילת הרישיון בעניינו ולפיכך נפסל, בהיעדרו, מהחזקת רישיון נהיגה למשך 30 יום.

בהמשך לכך, נתפס המבקש בתאריך 25.3.00, בשעה 9:20 או בסמוך לכך, כשהוא נוהג בכביש 4, במכונית פרטית מסוג קאיה וזאת בעת שהוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה, כאשר רישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף ואף ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. לפיכך, ביום 5.9.00 הוגש כנגדו לבית-משפט השלום לתעבורה בנתניה כתב אישום, בו יוחסו לו העבירות האמורות.

בדיון בבית-המשפט השלום לתעבורה ביום 11.7.01 טען המבקש, כי "אין להשיב לאשמה", שכן בזימונו לדיון בעניין הפסילה, לא נרשם מספר הטלפון של יחידת התנועה, כנדרש לפי הפקודה והדבר פוגם בצו הפסילה שניתן בדיון. בהחלטה מיום 16.7.01 קיבל בית-משפט השלום טענה זו בקובעו, כי בשל הפגם בזימון, ניתן צו הפסילה שלא כדין.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 5.5.03 קיבל בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) את הערעור בקובעו, כי אם אדם נפסל באמצעות צו של קצין משטרה, אין הוא רשאי לעשות דין לעצמו, להתעלם מההחלטה ולהמשיך בנהיגה, זאת גם אם אותו אדם רשאי לבקש מבית-המשפט המוסמך בעניין זה, לבטל את הפסילה. בנוסף נקבע, כי היעדר רישום מספר הטלפון על הזימון לדיון הפסילה, איננו גורר את בטלות צו הפסילה שהוצא באותו הדיון. לפיכך, ביטל בית-המשפט המחוזי את החלטת בית-משפט השלום לתעבורה והורה להחזיר אליו את הדיון להמשך שמיעת ראיות.

משהתחדש הדיון בבית-משפט השלום לתעבורה, בישיבה שנערכה ביום 15.7.03, העלה לראשונה המבקש טענה, לפיה לאחר שקיבל את הזימון לדיון בפסילה, הסתמך על עצתו של עורך-דין שהנחה אותו, כי הוא רשאי להמשיך ולנהוג.

בהמשך, לאחר שהמבקש לא התייצב לשתי ישיבות, הרשיעו בית-המשפט ביום 5.11.03. ביום 7.9.04 הטיל בית-משפט השלום לתעבורה על המבקש 8 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וכן גזר על המבקש 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

על הכרעת-דין זו, אשר ניתנה בהיעדר המבקש, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) ובהמלצת בית-המשפט, הסכימה המשיבה לביטול פסק-הדין והדיון הוחזר בשנית לבית-משפט השלום לתעבורה (ע"פ 71735/04).

משהוחזר הדיון לבית-משפט השלום לתעבורה (כב' השופט י' הלוי), שב זה והרשיע את המבקש ביום 9.5.05, בקובעו, כי יש לדחות את טענת המבקש, לפיה הסתמך בתום לב על עצת עורך-הדין. כמו-כן, נקבע, כי בנסיבות מקרהו של המבקש, לא מקנה לו הסתמכותו על עצת עורך-הדין הגנה מאחריות פלילית. לפיכך, גזר בית-המשפט על המבקש עונש של 6 חודשי פסילה, מהם קוזזו 3 חודשים בהם היה בפסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי וכן קנס בסך 1,500 ש"ח.

על פסק-דין זה, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת י' אמסטרדם), דחה את ערעורו הן על הכרעת הדין והן על גזר-הדין, בקובעו, כי לא נמצאה שגגה במסקנות בית-משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי הפגם שנפל בזימון שנמסר לו לפני דיון הפסילה, עקב אי-רישום מספר הטלפון, הופך את הליך הפסילה לבטל מעיקרו. בנוסף, טוען המבקש, כי הוא פעל על סמך ייעוץ משפטי של עור-דין ולפיכך, גם אם שגה עורך-הדין שייעץ לו, עדיין עומדת לזכותו הגנה מאחריות פלילית.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות. לטענתה, אין המדובר בענייננו במקרה חריג שכזה. כמו-כן, טוענת המשיבה, בנוגע לטענת המבקש, לפיה אי-ציון מספר הטלפון על הזימון לדיון הפסילה -גורר את בטלות צו הפסילה, כי המבקש איחר את המועד להגשת ערעור על ההכרעה בטענה זו, אשר נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי ביום 5.5.03. במיוחד אמורים הדברים לטענת המשיבה, לאור היות אי ציון מספר הטלפון פגם טכני ובלתי מהותי. בנוסף, טוענת המשיבה, כי בכל הנוגע לטענת ההסתמכות של המבקש, הרי שגם אם ניתנה לו עצה שכזו, הוא לא הסתמך עליה בתום לב ובכנות, כפי שגם נקבע על-ידי בית-המשפט דלמטה.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך המסמכים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין והמבקש אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף יש לציין, כי אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. בצדק קבע בית-המשפט המחוזי, כך:

"...יכול היה המשיב [המבקש] להתקשר למודיעין של חברת "בזק" ולקבל את מספר הטלפון. אין זה מסוג הפעולות היורדות לשורשו של עניין והופכות אל ההחלטה לבטלה מעיקרה, ובבחינת היקף ההפרה במדרג של הלכת הבטלות היחסית, ולנוכח העובדה שלא נטענה כל טענה ביחס לנסיבות העבירה או נסיבותיו של המשיב [המבקש], אני סבורה שיש למקם את הפגם שנפל בטופס הזימון בצד הפגמים אשר אינם מצדיקים קביעה לפיה הצו בטל מעיקרו ומכאן שלא הייתה הצדקה לתקוף את ההחלטה תקיפה עקיפה כפי שעשה המשיב [המבקש]."

אכן, נראה כי מדובר בפגם טכני, אשר איננו מהותי באופיו ולפיכך, גם אם ראה בו המבקש פגם היורד לשורשו של עניין, יש להימנע מתקיפה עקיפה של צו פסילה, אם אין מניעה לתקוף אותו ישירות על-ידי פנייה לבית-המשפט המוסמך. כך גם נקבע בעניין זה ברע"פ 4398/99

עינת הראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3), 637, כי:

"אין זה ראוי, מבחינת הסדר הציבורי, שנהג הטוען כי צו הפסילה נגוע בפגם, יחליט בינו לבין עצמו כי הפגם עושה את הצו בטל מעיקרו, וכי לכן הוא רשאי להתעלם מן הצו ולנהוג כאילו הצו לא בא לעולם. אין זה ראוי, משום שבדרך זאת יש כדי לסכל את התכלית של צווי הפסילה, כפי שהיא עולה מפקודת התעבורה, לסכן את בטחון הציבור ואף לאיים על העיקרון של ציות לחוק. אי לכך, האינטרס הציבורי אומר שבדרך כלל ראוי כי נהג, הטוען שצו הפסילה נגוע בפגם, יעלה את הטענה בתקיפה ישירה, בפני קצין המשטרה שהוציא את הצו או בפני בית המשפט לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה, ובינתיים יימנע מלנהוג בניגוד לצו. אם לא יעשה כן, וימשיך לנהוג בניגוד לצו, הוא מסכן

לא רק את הציבור, אלא גם את עצמו: אם יועמד לדין פלילי בגין נהיגה בתקופת פסילה, ורק אז יטען להגנתו שנפל פגם בצו הפסילה, הוא מסתכן בכך שבית המשפט יאמר לו כי הטענה שהיתה יפה בתקיפה ישירה של הצו, בזמן הנכון, אינה יפה לאחר זמן, בתקיפה עקיפה."

בהמשך אותה הפרשה, אף נקבע, כי:

"על מי שבא לתקוף החלטה מנהלית להראות שנהג בתום לב, כמצות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, כפי שהוחלה בסעיף 61(ב) לאותו חוק. כך בתקיפה ישירה של ההחלטה וקל וחומר בתקיפתה העקיפה. ונוטה אנכי לדעה כי מי שלא נהג בתום לב עלולה התקיפה מצדו להכשל מטעם זה."

כאמור, לאור קביעותיהן של הערכאות השונות, מסופקני אם בענייננו התקיים אצל המבקש תום לב שכזה .

בנוסף, בכל הנוגע לטענותיו של המבקש לגבי עונשו, נראה לי, כי לאור העובדה שלמבקש, אשר נוהג משנת 1991 קיימות 10 הרשעות בעבירות תנועה קודמות, הכוללות בין היתר עבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר בחוק, אי ציות לתמרורים, נהיגה בחוסר זהירות ועוד, אין העונש אשר הוטל עליו חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבות בית-משפט זה .

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.