רע"פ 8202/98 יצחק קצב נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בתקיפה. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. הוא פנה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. במסגרתה, ביקש הוא להשמיע עדותה של עדה, שלא העידה בפני הערכאה הדיונית. בהחלטתו של כב' המשנה לנשיא מיום 7.2.99 נדחתה הבקשה לרשות ערעור, בהיעדר עילה לדיון בגלגול שלישי. בית המשפט דחה גם הבקשה להשמעת העדות בערעור, שכן לאחר עיון בהודעה עצמה, נחה דעתו כי אין בה בכדי לאיין ההרשעה כולה. גם בשל נסיבות העניין ובעיקר חלוף הזמן, לא נמצאה הצדקה לשמיעת העדות.

2.בפני בקשת המבקש לשמיעת העדות האמורה או שמיעת טיעוני הצדדים בעניינה של העדות. המבקש טוען, כי הסתירה שבין העדות ובין ממצאיהן של הערכאות הקודמות משמיטה הבסיס תחת הרשעתו. עוד נטען, כי מן הדין היה ליתן ההחלטה בעניין זה תוך שמיעת טיעון של הצדדים ולא בהיעדרם.

3.עיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה. נחה דעתי, כי דינה להידחות. ראשית , משנתן בית משפט זה פסק דינו, אין אחריו ולא כלום. משכך, אין נשיא בית המשפט העליון יושב כערכאת ערעור על החלטות שופט אחר של בית משפט זה. גם עתירה לקיום דיון נוסף על פי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, אינה אפשרית במקרה זה, שכן הלכה היא, שאין דיון נוסף על פסק דין שניתן על ידי שופט כדן יחיד. שנית , אף לגוף העניין לא מצאתי בנסיבות המקרה, טעם לפתיחת ההליך שוב, בייחוד נוכח העובדה, שבית המשפט עיין ממילא בהודעה עצמה ופסק כפי שפסק. על כן, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.