פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8230/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
גרשון נוימן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.9.09 בעפ 7345/09 שניתן על ידי כבוד השופטים:
ד' ברלינר – נשיאה, ז' המר – סג"נ ות' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד שמי כהן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 1943/08) בגין מספר רב ביותר של עבירות של מסירת דו"חות המכילים ידיעות כוזבות, ניכוי מס תשומות ללא מסמכים ואסמכתאות, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ורשומות כוזבות, שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, ופעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 117(ב)(1), (5), (6), (7), ו-(8), 117(ב1), 117(ב2)(2)ו-(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף).
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר הינו רואה חשבון ובעלים של משרד לראיית חשבות והנהלת חשבונות, הגיש בעבור לקוחותיו דו"חות תקופתיים אשר הכילו ידיעות כוזבות תוך שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס בסך של 4,100,000 ש"ח. לפי הנטען, המבקש עשה שימוש בשיקים שהפקידו בידיו לקוחותיו לשם תשלום מס ושלשל את הכספים לידיו תוך שהוא מגיש כאמור דו"חות כוזבים בשמם.
בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא ז' הדסי-הרמן) הרשיע ביום 27.10.2008 את המבקש בעבירות שיוחסו לו על פי הודאתו בכתב האישום כפי שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בו הוסכם כי עונש המאסר בפועל שיוטל על המבקש יעמוד על 45 חודשים. ביום 26.2.2009 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של 45 חודשי מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 10,000 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט למבקש לחתום על התחייבות בסך 150,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מביצוע העבירות בהן הורשע.
על גובה הקנס שנקבע בגזר הדין ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (ע"פ 7345/09).
בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ד' ברלינר, סגן הנשיאה ז' המר והשופטת ת' שפירא) קיבל ביום 16.9.2009 את הערעור, בעמדו על כך שהמשיב הורשע ב-269 עבירות על חוק מס ערך מוסף, תוך שהוא משלשל לכיסו סכום של כ-4 מיליון ש"ח מקופת המדינה. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי אין בקנס שהוטל על המבקש כדי לתת ביטוי לחומרת מעשיו. לפיכך העמיד בית המשפט המחוזי את הקנס על 150,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו, לנוכח נסיבותיו האישיות הקשות. לטענת המבקש, לנוכח מצבו הכלכלי הקשה, משמעות הטלת הקנס עליו הינה הוספת תוספת דרמטית לתקופת מאסרו הממשי, באופן המפר את האיזון הנכון בין מעשיו ובין העונש שהוטל עליו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הקנס שנגזר על המבקש בבית משפט השלום חורג לקולא וצדק בית המשפט המחוזי משהגדילו. כפי שנאמר כבר לא פעם, עבירות המס דורשות ענישה משמעותית, תוך יצירת הרתעה כלפי מי שמבקש לחמוס את הקופה הציבורית מתוך בצע כסף. בהתאם נקבע כי בעבירות מסוג זה תינתן עדיפות לשיקול ההרתעתי על פני נסיבותיו האישיות של הנידון (ראו, למשל" ע"פ 6474/06 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 721, 724 (2004)). לנוכח זאת, העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי הינו מאוזן וראוי, ואין כל מקום להתערב בו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בחשון התש"ע (10.11.2009).
ש ו פ ט