פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
825/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אשר יגודייב
נ ג ד
המשיבה
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70921/06 מיום 14.12.06 שניתן על-ידי כבוד
השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בנתניה (ת.פ 7461/05) בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 29.7.05 נהג המבקש ברכבו בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש במהירות של 179 קמ"ש .
בית-המשפט לתעבורה בנתניה (כבוד השופט ר' בן יששכר) הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 6.4.06 את העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ש"ח, פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של שנה פחות יום, שישה חודשי פסילה על-תנאי לתקופה של שנתיים והתנאי שלא יעבור עבירה דומה, וכן התחייבות על סך של 2,000 ש"ח.
על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לערעור צירף בקשה לחזרה מהודיה, אותה הגיש לבית משפט השלום יחד עם חוות-דעת של מומחה המעידה על כך כי רכבו של המבקש אינו יכול לנסוע במהירות העולה על 164 קמ"ש .
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אוהד ) דחה את הערעור בציינו, כי חזרה מהודיה תתאפשר במקרים נדירים בלבד ומקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים היות והמבקש היה מיוצג בדיון ויכול היה להגיש את חוות הדעת במועד מוקדם יותר. לעניין גזר-הדין, קבע בית-המשפט, כי העונש שהוטל על המבקש הולם את נסיבות העניין ואת נסיבותיו האישיות וזאת לאור עברו התעבורתי הכבד.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי יש לקבל את בקשתו של המבקש לחזור בו מהודייתו לאור העובדה שאינו יכול היה, מסיבות טכניות, לבצע את העבירה בה הורשע וכי סירוב לבקשתו יביא לעיוות דין. לעניין גזר-הדין, טוען בא-כוח המבקש, כי יש להקל בעונשו של המבקש לאור נסיבותיו האישיות.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, רשאי בית-המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו וזאת מנימוקים מיוחדים שירשמו. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579). יתרה מכך, מדובר בבקשה לחזור מההודיה שניתנה לאחר מתן גזר הדין, בקשה אשר תאושר אך בנסיבות נדירות בלבד
(ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם)). איני סבור, כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו. המבקש היה מיוצג בעת הדיון ואינו טוען כי נפל פגם בהודייתו או כי לא הבין את משמעותה. טענתו, לפיה הרכב בו נהג אינו יכול לנסוע במהירות בה נטען שנסע, אינה מהווה נסיבה חריגה המצדיקה את ביטול הודייתו, בייחוד לאור העובדה, כי טענה זו לא נטענה בעת הדיון בבית-המשפט לתעבורה.
טענותיו של בא-כוח המבקש לעניין גזר-הדין, אף הן דינן להידחות. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/ 97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). אף לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש וזאת לאור עברו התעבורתי הכבד והעובדה כי הערכאות הקודמות לקחו בחשבון את נסיבותיו האישיות בעת גזירת עונשו.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ט' בשבט תשס"ז (28.1.2007).
ש ו פ ט