רע"פ 8268/03 אורית לוי נ. מדינת ישראל

ביום 11.10.02 הוגש לבית-המשפט לתעבורה בירושלים כתב אישום כנגד חברת טלרד נטוורקס בע"מ (להלן: החברה), לפיו נהגה החברה בדרך עירונית בירושלים, ברכב מספר 94-033-36, במהירות של 105 קמ"ש, העולה על המהירות המותרת של 70 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

לבית-המשפט לתעבורה הוגש תצהירה של המבקשת, לפיו היא אשר נהגה ברכב במועד הרלוואנטי, ולכן כתב האישום הוסב על שמה.

המבקשת הודתה, באמצעות בא-כוחה, בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, וביום 15.4.03 הרשיע בית-המשפט לתעבורה את המבקשת, על-פי הודאתה, והטיל עליה קנס בסכום של 750 ש"ח וכן שני חודשי פסילה על-תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, למשך תקופה של שלוש שנים.

על פסק-הדין של בית-המשפט לתעבורה ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בערעורה טענה המבקשת, כי עונש הפסילה על-תנאי שנגזר עליה, הוטל שלא כדין וללא הצדקה.

בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) דחה את הערעור בקובעו, כי העונש שנגזר על המבקשת אינו חורג ממתחם הסבירות והוא אף נוטה לקולא בהתחשב במהירות נסיעתה של המבקשת. בית-המשפט המחוזי אף ציין, כי לפי סעיף 37 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, רשאי היה בית-המשפט לתעבורה להטיל על המבקשת עונש של פסילה על-תנאי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגידרה חזרה המבקשת על טענותיה אותן העלתה בפני בית-המשפט המחוזי ואף הוסיפה והעלתה טענות חדשות, אשר לא הועלו על-ידה בערכאות דלמטה.

המבקשת טוענת, בין היתר, כי טעה בית-המשפט לתעבורה, כשגזר עליה עונש של פסילה על-תנאי לתקופה של שלוש שנים, שכן סעיף 37 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 קובע, לטענתה, עונש סטטוטורי של פסילה על-תנאי של חודשיים לתקופה של שנתיים בלבד. עוד מדגישה המבקשת, כי לאור עברה התעבורתי הבלתי מכביד ולאור הודאתה המיידית, לא היה מקום להטיל עליה עונש של פסילה על-תנאי, בנוסף לקנס שהוטל עליה.

דין הבקשה להידחות.

עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקשת לא הצביעה על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ללא צורך בקבלת תשובה.