רע"פ 8289/09 פריד שלבי נ. מדינת ישראל

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה משפטית בעלת צביון כללי, וככזו אינה מצדיקה קיומו של ערעור שני (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). אדרבה, עוסקת היא בעניינו הפרטני של המבקש – מנהלו של בית מטבחיים – המתקשה להשלים עם הרשעתו בשורה של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

ההרשעה נסבה על הגשתם של 12 דוחו"ת כוזבים לרשויות המס, בהם קוזז – באמצעות חשבוניות פיקטיביות – סכום של קרוב לשני מליון ש"ח, במטרה להתחמק מתשלום מס. גרסת ההגנה היתה כי הסכום שקוזז שיקף עסקאות אמת, שעניינן העסקתם של עובדים בעסקו של המבקש באמצעות קבלני כח אדם. אלא שגרסה זו נמצאה בלתי מהימנה, ולא רק בשל כך שראיותיה של התביעה הצביעו אחרת, אלא גם נוכח העובדה כי המבקש עצמו הודה בחקירה בניפוח החשבוניות ואף הביע את צערו על כך. עדותו בבית-המשפט, בה ניסה להרחיק את עצמו מביצוע המעשים בהם הודה בחקירה, נמצאה "חמקמקה ומתפתלת", וגרסתו "חסרת הגיון פנימי, רווית סתירות ותהיות" (עמ' 6 להכרעת-הדין). בנוסף, נמנע המבקש מלזמן עדים שלכאורה היו יכולים לתמוך בגרסתו, ומטבע הדברים שגם דבר זה פגע במהימנותו. בית-משפט השלום, וכמוהו בית-המשפט המחוזי בערעור שהוגש ונדחה, סקרו בהרחבה את מסכת הראיות, ולא ראיתי מקום לחזור על הדברים. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לתשעה חודשי מאסר, 15 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך של 30,000 ש"ח.

במסגרת הבקשה הנוכחית שב המבקש על עיקרי גרסתו, היינו, כי הסכומים עליהם דווח בחשבוניות שולמו לקבלני כח אדם, בגין העסקתם של עובדים בעסקו. לטענתו, הערכאה הדיונית לא העניקה את המשקל הראוי לעדי ההגנה, וסמכה את ממצאיה על תשתית ראייתית שאינה מספקת לצורך הרשעה בפלילים. באשר לעונש נטען, כי לא ניתן בו משקל הולם לזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות (2001-1999) ועד להגשתו של כתב-האישום (2004); מצבו הכלכלי של המבקש; והעובדה שכל העבירות בהן הורשע נובעות ממסכת עובדתית אחת. אולם, לא לטענות ממין זה נועד קיומו של ערעור שני, ומשאותן טענות נבחנו ונדחו על-ידי שתי ערכאות, אין מקום לדון בהן בשלישית.

לפיכך, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעכב את ביצוע העונש.