פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
830/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלטיאל שמעון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 26.12.10 ב-עפ"ת 6825-10-10 שניתן על ידי כבוד
השופט א' סטולר
המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 6825-10-10, כבוד השופט
ד"ר א' סטולר ) מיום 26.12.2010, בו התקבל באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (תת"ע 3154-08-10, כבוד השופט ר' טאובר ) באופן שתקופת הפסילה שהוטלה עליו קוצרה לחודש אחד.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לשוטר, לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 3.6.2010 נהג המבקש ברכבו ולא ציית להוראת השוטרת לעצור. בכתב האישום הוזמן המבקש לדיון ביום 16.9.2010 בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה.
ביום 16.9.2010 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בהיעדרו וגזר עליו עונש של קנס בסך של 1,000 ש"ח, פסילת רשיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים וכן שישה חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים.
על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז, אשר דחה את הערעור. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, חזר בו המבקש מהערעור על הכרעת הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום במקרה זה לבטל את גזר הדין שניתן בהיעדרו של המבקש. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לאור נסיבות העניין יש מקום להקל בעונשו של המבקש ולפיכך הורה לקצר את תקופת הפסילה שהוטלה עליו לתקופה של חודש בניכוי התקופה בה רישיון הנהיגה היה מופקד.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה חוזר וטוען המבקש, בין היתר, כי לא הבחין בשוטרת וכי ממילא לא הייתה לה כל סיבה לעצרו וכי כי סבר בתום לב כי הוא צפוי לקבל הודעת זימון על ההליך המשפטי בדואר. עוד טוען המבקש כי בא-כוחו חזר בו מהערעור על הכרעת הדין שלא בהסכמתו. בנוסף, חוזר וטוען המבקש כי יש להקל בעונש שהוטל עליו לאור נסיבותיו האישיות.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו לא מצאתי בבקשה כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.
מעבר לנדרש אציין כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי עולה כי בא-כוח המבקש חזר בו מהערעור על הכרעת הדין. לאור העובדה כי המבקש היה נוכח באולם בשעת הדיון אין בידי לקבל את טענתו לפיה לא נתן את הסכמתו לחזרה מהערעור. על כן, טענותיו של המבקש ככל שהן נוגעות להכרעת הדין, דינן להדחות. אף טענותיו של המבקש בכל הנוגע לעונש שהוטל עליו, דינן להדחות. כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו וזאת בייחוד לאחר שבית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש.
סוף דבר הבקשה נדחית.
ניתנה היום,
כ"ו בשבט התשע"א (31.1.11).
ש ו פ ט