רע"פ 8328/21 מוחמד זהראן נ. מדינת ישראל

1.

ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.12.2021 (כבוד השופט א' רובין ) ב-עבא "פ 72510-11-21, שבגדרה נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 30.11.2021 (כבוד השופט א' לנג ) ב-מ"י 39902-11-21, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לאסור את פרסום שמו ופרטיו.

בד בבד עם הבקשה למתן רשות ערעור, הוגשה בקשה למתן צו ארעי האוסר את פרסום שמו של המבקש עד להחלטה סופית בבקשה. ביום 5.12.2021 הוריתי על מתן צו ארעי כאמור עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

2.

המערער נעצר, יחד עם חשודים נוספים, בחודש נובמבר 2021 בחשד למעורבות באירוע ירי שהסתיים במותו של אדם אחד (להלן: המנוח ) ופציעתו של אדם נוסף. עם תחילת החקירה ניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים ולבקשת המשטרה צו איסור פרסום על פרטי החקירה, לרבות שמות החשודים, וזאת לצורכי החקירה. ביום 30.11.2021, נערך דיון בבקשה להארכת מעצרו של המבקש על יסוד הצהרת תובע. במהלך הדיון הודיעה המשטרה לבית המשפט כי הסתיימה החקירה ואין עוד צורך באיסור הפרסום שהוטל לצורכי החקירה, וביקשה שצו איסור הפרסום יבוטל. המבקש, שיצוין שמעצרו הוארך בהסכמה בעקבות הצהרת התובע, התנגד לבקשת המשטרה לביטול צו איסור הפרסום ביחס אליו וביקש כי הצו יוותר על כנו. המבקש הסביר שאירוע הירי שבקשר אליו נעצר נטוע בסכסוך בין שתי משפחות, שהמבקש אינו מקושר אליהן, והוא חושש שאם שמו יתפרסם ברבים, הדבר יוביל לפגיעה בו ובמשפחתו. בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש והורה על ביטול צו איסור הפרסום. זאת בשים לב לעוצמת החשד נגדו, לעובדה שהוגשה בעניינו הצהרת תובע, ולחומרת העבירה המיוחסת לו; ומנגד לעובדה שהמבקש לא הציג כל ראייה לביסוס הטענה שפרסום שמו עלול לגרום לו נזק חריג ומיוחד הגובר על האינטרס הציבורי שבפרסום זהותו. לבקשת המבקש ביצוע ההחלטה עוכב עד ליום המחרת, וזאת על מנת לאפשר לו לערער עליה.

3.

ערעור כאמור הוגש על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים, והדיון בו התקיים ביום 1.12.2021. בדיון חזר בא-כוח המבקש על הטענה שאירוע הירי קשור לשתי משפחות המסוכסכות ביניהן, וטען כי המבקש אמנם הכיר את היורה והסיע אותו למקום האירוע, אך לא היה מודע לתוכנית העבריינית ואין לו קשר לסכסוך בין שתי המשפחות. עם זאת, הוא חושש שפרסום שמו יוביל את משפחת המנוח לראות בו כשותף לביצוע הירי והם ינסו לפגוע בו ובמשפחתו שלו. על כן ביקש להותיר את צו איסור הפרסום על כנו. עוד במסגרת הדיון, ציין בא-כוח המבקש שזהותו של המבקש נודעה לאחרונה למשפחת המנוח לאחר שנחשפו לפרוטוקול הדיון הקודם, וכי משפחת המנוח פנתה לאביו של המבקש בניסיון לברר מה היה חלקו של האחרון באירוע. בעקבות דברים אלה, טען בא-כוח המדינה כי משעה שזהותו של המבקש ידועה למשפחת המנוח, הדיון באיסור הפרסום התייתר. לגופו של עניין, טען בא-כוח המדינה כי משהסתיימה החקירה, ובשים לב לחומרת האירוע, זכות הציבור לדעת מצדיקה את פרסום שמו של המבקש.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, תוך שקבע שבית משפט השלום איזן כראוי בין החשש לנזק שעלול להיגרם למבקש ובין האינטרס הציבורי הכרוך בפומביות הדיון. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי משמסר בא-כוח המבקש שזהות המבקש ידועה למשפחת המנוח וכי זו אף פנתה למשפחתו של המבקש, דומה שהערעור במידה רבה התייתר.

4.

ביום 3.12.2021, הוגש כתב אישום נגד המבקש ונגד שלושה מעורבים נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים ) המייחס למבקש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט; לנאשמים הנוספים מיוחסות עבירות של רצח, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, ועוד.

ביום 5.12.2021 הוגשה בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים

5.

בבקשת רשות הערעור, המבקש טוען כי עלול להיגרם לו נזק חמור כתוצאה מפרסום שמו, ושקיים חשש ממשי למעשי נקם מצד משפחתו של המנוח כלפי משפחת המבקש. מנגד, הוא סבור שאין אינטרס ציבורי מיוחד בפרסום שמו, שכן המעשים המיוחסים לו אינם מסוג המעשים המחייבים את אזהרת הציבור או איתור מתלוננים נוספים; הוא אינו דמות ציבורית; אין לו עבר פלילי; והחקירה עצמה לא זכתה לפרסום נרחב. המבקש מוסיף כי בהחלטת בית משפט השלום צוין כי לא הובאה כל ראיה שתתמוך בטענותיו שעלול להיגרם לו נזק חמור מפרסום שמו – אך למעשה כלל לא ניתנה לו אפשרות להציג לפני בית המשפט ראיות כאמור, וגם בית המשפט המחוזי לא בדק את התשתית הראייתית שביסוד בקשתו.

לבקשת רשות הערעור צורף תצהירו של אחיו של המבקש (להלן: האח ) , המתיימר לבסס את התשתית העובדתית לבקשה. בתצהירו, מתאר האח את החשש מפעולות נקם מצד משפחת המנוח; ומוסיף כי בעקבות אירוע הירי פרצו מהומות בין משפחת המנוח ובין משפחתם של הנאשמים הנוספים, ומשפחת המנוח נקטה בפעולות אלימות כלפי המשפחה השנייה ואף גרמה נזקים לרכושה. עוד במסגרת התצהיר, האח טוען כי היה נוכח בדיונים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי וביקש להסביר לבית המשפט את מידת הסכנה הנשקפת למשפחתו, אלא שלא ניתנה לו רשות הדיבור.

6.

בתגובתה, המשיבה מביעה התנגדות למתן רשות ערעור וסבורה שיש להתיר את פרסום שמו של המבקש. לשיטתה, המבקש לא הצביע על נסיבות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, כגון שאלה משפטית עקרונית, סוגיה ציבורית בעלת חשיבות כללית או שיקולי צדק ייחודיים. לגופו של עניין, המשיבה טוענת שלא עלה בידי המבקש להציג ראיות המצביעות על נזק קונקרטי חמור העלול להיגרם לו, מעבר לנזק האינהרנטי שבפרסום שמו של נאשם, המצדיק סטייה מן הכלל של פומביות הדיון.

המשיבה מציינת כי הטענות בדבר חשש מפעולות נקם, המבוססות על פעולות נקם קודמות שביצעה משפחת המנוח, הועלו כבר בפני שתי הערכאות הקודמות, שלא סברו כי יש בטענות אלה כדי לבסס נזק חמור שיש בו כדי להצדיק את איסור הפרסום. בהקשר זה נטען שאין בתצהירו של האח כדי לסייע למבקש, שכן כל הנטען בתצהיר אינו אלא חזרה על טענות המבקש בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, ואין בתצהיר כל ראיה חדשה שיש בה כדי להצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם. עוד נטען כי לא ברור על יסוד מה טוען המבקש שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לא אפשרו לו להציג את ראיותיו, שכן אין לכך כל אינדיקציה בפרוטוקול הדיונים.

לבסוף מציינת המשיבה כי מבירור שנערך עם משטרת ישראל, מעורבותו של המבקש באירוע כבר נודעה למשפחת המנוח, וכי אין בידי משטרת ישראל אינדיקציה למאוימות בעניינו של המבקש בגין האירוע המדובר. בהקשר זה מזכירה המשיבה כי המבקש עצמו הביא לידיעת בית המשפט כי דבר מעורבותו באירוע כבר נחשף, ושאין מחלוקת שמשפחת המנוח מודעת למעורבתו ואף ערכה בירורים מול אביו של המבקש. על כן סבורה המשיבה שאין כל הצדקה באיסור פרסום שמו של המבקש.

7.

המבקש ביקש רשות להשיב לתגובת המשיבה, וזו ניתנה לו. בתשובתו, העלה המבקש לראשונה את הטענה, כי מעורב נוסף שנעצר ונחקר בקשר לאירוע, ביקש כי יוטל צו איסור פרסום בעניינו, ובית משפט השלום נענה לבקשתו (להלן: המעורב הנוסף ) . המבקש טוען כי לא היה מקום להבחין בין בקשותיהם של השניים, שכן שניהם ביקשו כי יוטל בעניינם צו איסור פרסום בשל חשש מפעולות נקם של משפחת המנוח, ושניהם לקחו חלק שולי, לטענתו, באירוע. עוד נטען כי למעשה המעורב הנוסף היה מודע לתוכנית העבריינית וידע כי הנאשמים הנוספים נושאים עליהם נשק, ולכן דבקה בו יותר אשמה מאשר במבקש – ובכל זאת שמו של המעורב הנוסף נאסר בפרסום ושמו של המבקש לא.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתגובה לבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תיבחן לפי אמת מידה מצמצמת, כפי שנקבע בעניין חניון חיפה ( רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). זוהי גם ההלכה הנוהגת בהליכים פליליים (ראו מני רבים, בש"פ 5781/21

אלנעמי נ' מדינת ישראל ,

פסקה 5 (14.9.2021)) . רשות ערעור תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר מתקיימות נסיבות ייחודיות המצדיקות התערבות (ראו מני רבים: בש"פ 3210/21

קראעין נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (24.5.2021); בש"פ 6513/20

אלמלך נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.10.2020)). המקרה דנן אינו נופל בגדר חריגים אלה ; טענותיו של המבקש הן ערעוריות באופיין, ו כל עניינה של הבקשה הוא בשאלת יישומו של הדין החל בסוגיות של איסור והתרת פרסום שמותיהם של חשודים, על עניינו של המבקש.

9.

פרסום שמותיהם של חשודים ונאשמים נובע מעיקרון פומביות הדיון. הכלל בדבר פומביות הדיון הוא כלל המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). על כן, וכפי שעולה מסעיף 70 לחוק בתי המשפט, הכלל הוא פרסום שמו של חשוד, ואיסור פרסום הוא החריג. על מנת לגבור על כלל זה, על החשוד להראות כי פרסום שמו עלול לגרום לו נזק חמור, העולה על זה הנגרם לכל חשוד באופן מובנה כתוצאה מניהול הליך פלילי נגדו, וכי יש להעדיף את עניינו שלו על פני העניין הציבורי שבפרסום (סעיף 70ה1(1) לחוק בתי המשפט ;

רע"פ 7276/13 פינטו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.11.2013) ). נטל זה הוא נטל כבד ומשמעותי ( רע"פ 6792/21 בן יהוד נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (18.10.2021)) . שתי הערכאות הקודמות מצאו כי אמת מידה זו אינה מתקיימת בעניינו של המבקש. איני מוצאת שנפל פגם בקובען כך, לא כל שכן כזה המצדיק התערבות "בגלגול שלישי".

בנסיבות המקרה דנן, איני סבורה שהמבקש הרים את הנטל להוכיח כי עלול להיגרם לו או למשפחתו נזק חמור מפרסום שמו. זאת בראש ובראשונה מהטעם שזהותו של המבקש ידועה זה מכבר למשפחת המנוח, כפי שעולה מתצהירו של האח ומתגובת המשיבה. יש בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענותיו של המבקש, ונדמה שאין כל טעם באיסור פרסום שמו מעת ששמו כבר ידוע לאלה שמפניהם הוא חושש. אמנם האח מציין בתצהירו כי בני המשפחה חוששים מפעולות נקם של משפחת המנוח; אך מדובר בחשש כללי ולא קונקרטי, ויוזכר בהקשר זה כי בתגובת המ שיבה צוין שאין בידי משטרת ישראל אינדיקציות למאוימות בעניינה של משפחת המבקש בגין האירוע המדובר ( ראו:

בש"פ 5055/14

בן דוד נ' מדינת ישראל ,

פסקה יג (20.7.2014); ע"פ 2137/14 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקאות 22-21 (10.4.2014)) .

במצב דברים זה, אין מקום להידרש לטענה שהועלתה על יד המבקש שלפיה אין אינטרס ציבורי מיוחד בפרסום שמו. כאמור, ברירת המחדל היא פרסום, וככלל אין צורך באינטרס ציבורי מיוחד המצדיק את פרסום שמו של המבקש.

10.

לבסוף, יצוין כי טענתו של המבקש בדבר אפליה בהשוואה למעורב הנוסף ששמו נאסר בפרסום, אין בה כדי לשנות מהמסקנה שאליה הגעתי. טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת תשובת המבקש לתגובת המשיבה, ולא במסגרת הבקשה עצמה, כך שלא ניתנה למשיבה הזדמנות להתייחס לטענה; ודי בכך כדי לדחותה. בלא לגרוע מן האמור יוער, כי עיון בהחלטה על איסור פרסום שמו של המעורב הנוסף שאליה מפנה המשיב, מעלה כי הטעם לאיסור הפרסום נעוץ בנסיבות הייחודיות של אותו מעורב; נסיבות שלא נטען שמתקיימות בעניינו של המבקש.

12.

סוף דבר, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 5.12.2021 מבוטל בזאת.