רע"פ 8340/08 אלכסנדר טרבנוב נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"ד 10761/06) בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; ובעבירה של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 10.3.2006 בשעה 19:50 נהג המבקש ברכב פרטי בעיר חולון. בהגיעו לצומת בכביש סטה המבקש עם רכבו שמאלה, עלה על אי תנועה ופגע בעמוד תאורה. כתוצאה מהתאונה נחבל המבקש וניזוקו הרכב ועמוד התאורה. על פי דגימת דם שנבדקה היה המבקש שיכור בעת שנהג ונמצאו בדמו 248 מיליגרם אלכוהול לכל 100 מיליליטר דם.

המבקש הודה כאמור בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון בו הסכימה המשיבה כי במידה ויינתן בעניינו תסקיר חיובי מטעם שירות המבחן תסתפק היא בעונש של מאסר בפועל לביצוע בעבודות שירות. התסקיר שנתקבל משירות המבחן לא היה חיובי ועלה ממנו כי המבקש אינו מנסה להתמודד באופן ממשי עם בעיית האלכוהוליזם ממנה הוא סובל. שני תסקירים משלימים נוספים שהגיש שירות המבחן בעניינו של המבקש לא שינו מהותית מתמונה זו ושירות המבחן לא בא בהם בהמלצה טיפולית באשר לו.

ביום 3.5.2007 גזר בית המשפט לתעבורה את דינו של המבקש (כבוד השופטת נ' פראג לבוא ) והשית עליו עונש של 6 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; ופסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים. לאור התסקירים בעניינו של המבקש אשר כאמור לא היו חיוביים, והעובדה שלמבקש הרשעות קודמות בעבירות תעבורה חמורות, לרבות הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות משנת 2000, קבע בית המשפט כי אין מקום שעונש המאסר ירוצה בעבודות שירות. יתרה מכך, בית המשפט אף פרט ואמר כי אלמלא הסדר הטיעון במסגרתו הודה המבקש היה משית עליו עונש מאסר ממושך.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 4370-08-07) בטענה כי היה על בית המשפט לתעבורה להתחשב בהליך השיקום בו החל המבקש ולהסתפק בעונש של מאסר לביצוע בעבודות שירות.

ביום 23.9.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי העבירות בהן הורשע המבקש הינן חמורות ומחייבות את הרחקתו מהכביש. עוד נקבע כי הליך השיקום לו הוא טוען לא בא לידי ביטוי ממשי בזמן שחלף מאז ביצוע העבירות על ידו וכי תסקירי המבחן שהוגשו בעניינו היו לא חיוביים בלשון המעטה והעלו כי אינו בשל לשינוי ממשי במצבו ולטיפול. משכך, לא מצא בית המשפט המחוזי כאמור כל פגם בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש וטוען כי בתי המשפט הקודמים לא נתנו משקל מספיק להליכי השיקום בהם החל ולאינטרס הציבורי הקיים בשיקומו והחזרתו למסלול חיים רגיל ונורמטיבי. לשיטתו, על אף שתסקירי המבחן לא היו חיוביים, עלתה מהם תמונה של אדם הזועק לשיקום.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות נחה דעתי כי דינה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו לחומרה מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש ואף להיפך מכך. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופה דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. אין צורך לשוב ולפרט את חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש. עבירות אלו מהוות סכנה ממשית לחיים ולרכוש ומחייבות הרתעה ממשית. מה גם שבנסיבות המקרה אין מדובר בעבירה ראשונה ממין זה של המבקש אשר נושא בעברו עבירה נוספת של נהיגה בשכרות משנת 2000 ונדמה כי אך בדרך נס נמנעה בנסיבות העניין תאונה חמורה בהרבה. יתרה מכך, עיון בתסקירי המבחן שהגיש שירות המבחן מעלה כי המבקש לא הפנים במלואה את חומרת בעייתו, וככל שהחל הוא בהליך שיקום, נמצא זה בשלב ראשוני בלבד. בנסיבות אלו, אף שיש לקוות כי המבקש אכן יצליח לשקם את עצמו, בדין קבעו הערכאות הקודמות כי אין מנוס מהשתת עונש מרתיע על המבקש ולשלוחו למאסר מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.