רע"פ 8346/05 יוסי אלמליח נ. מדינת ישראל

נגד המבקש, יוסף אלמליח, הוגש כתב אישום בו נטען כי באחד מימיו של חודש מאי 2000, הוא נכנס לצומת בחוסר זהירות ובניגוד להוראת רמזור, וכתוצאה מכך ארעה תאונה עם שני כלי רכב אחרים, שכתוצאה ממנה נפגעו שני אנשים וכלי הרכב ניזוקו. בגין כל אלה יוחסו למבקש עבירות לפי תקנות 21(ג), 65 ו-22(א) לתקנות התעבורה.

המבקש כפר בעובדות המפלילות שיוחסו לו, וטען כי נכנס לצומת באור ירוק, ולפיכך, היו אלה שני הנהגים האחרים שחטאו בנהיגה שלא כחוק.

לאחר שבחן את הראיות שהונחו בפניו וביקר בזירת התאונה, דחה בית המשפט לתעבורה את גרסת המבקש לאירועים, והרשיעו. בהמשך, הושתו על המבקש 4 חודשי פסילה על תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 1600 ש"ח.

המבקש לא השלים עם הרשעתו, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה.

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, אולם לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי כי הוכחה עילה להיעתר לה. ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק במקרים בהם מעלה הבקשה שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לא כזו היא הבקשה שבפני, בה משיג המבקש על ממצאים שבעובדה, ועל קביעות מהימנות, אשר נדונו לראשונה על ידי הערכאה הדיונית, ונבחנו בשנית על ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו אין מקום לדיון בפני ערכאת ערעור נוספת, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.