פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8351/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ולדימיר פישבוך
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 657/06 מיום 21.9.2006, שניתן על-ידי כבוד
סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-ב' בר-זיו
בשם המבקש : עו"ד אסף
הדרי
בשם המשיבה: עו"ד קרן
איזאק
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 1743/05) בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
יש לציין, כי משהודה המבקש במיוחס לו, ביקש ביום 26.1.2006 לצרף תיק נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו (פ"א 10360/05) אשר ייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא כדין. המבקש הודה גם בביצוע עבירה זו.
לפי הנטען בכתבי האישום, המבקש נתפס בשתי הזדמנויות כשהוא נושא סכין הניתנת לקיבוע, מבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.
בית-משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' קנטור) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום וגזר עליו ביום 26.1.2006 עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו. כן הפעיל בית-משפט השלום עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי שתלוי היה ועומד כנגד המבקש, באופן שירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו כאמור לעיל.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-ב' בר-זיו) קיבל את הערעור וקבע, כי המבקש ירצה את חודשי המאסר שנגזרו עליו מאחורי סורג ובריח. עוד קבע בית-המשפט, כי עונש המאסר המותנה של 6 חודשים יופעל כך ש-3 חודשים יהיו בחופף ו-3 חודשים יהיו במצטבר, כך שסך הכול הוטל על המשיב לרצות 9 חודשי מאסר בפועל. בית-המשפט ציין בגזר-דינו, כי לחובתו של המבקש עומדות הרשעות קודמות בשורה של עבירות אשר העונשים שנגזרו עליו בגינן לא היה בהם די כדי להרתיעו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משהחמיר את העונש שהוטל עליו. לטענת המבקש, נסיבות המקרה מצדיקות סטייה מן ההלכה הנוגעת לדיון בפני ערכאה שלישית, (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו (3) 123, (להלן: הלכת חניון חיפה )). לטענת המבקש, מדובר במקרה חריג, בו נגזר על המבקש עונש של מאסר בפועל רק בערכאה השנייה, בגזר-דין הסוטה מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות ועל כן יש לאפשר לו לערער על עונש זה בפני ערכאה נוספת.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת חניון חיפה , שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירה מהסוג שבוצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
דין הבקשה להידחות גם לגוף העניין. חרף הרשעותיו הקודמות וחרף העובדה, כי לחובתו מאסר מותנה של 6 חודשים בגין עבירה דומה, לא שינה המבקש את דרכיו והוכיח במעשיו, כי אין די בענישה מקילה כדי להרתיעו מפני המשך ביצוע עבירות. גם מסיבה זו איני רואה מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 16.10.2006 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 3.12.2006, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י' בחשוון תשס"ז
(1.11.2006).
ש ו פ ט