רע"פ 8360/11 יעל שפיגלר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגני הנשיאה ברלינר וגריל והשופטת בר-זיו) מיום 6.10.11 בתיק ע"פ 25094-08-11, בו נדחה ערעור המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופט מסארווה) מיום 1.8.11 בתיק ת"פ 9296-08-08.

רקע

ב.

המבקשת הורשעה על פי הודאתה, כי במהלך השנים 2007-2003, עת שימשה מנהלת כספים ובקרה בסניף כרמיאל של הביטוח הלאומי, גנבה ממעבידה כספים בסכום כולל של 363,567 ₪. במסגרת הטיעונים לעונש טענה המבקשת, בין היתר , כי הרקע לעבירות הוא מצוקה כלכלית ומשפחתית, כי אין לה עבר פלילי ועד לביצוע העבירות חיה חיים נורמטיביים, וכי בגזירת הדין יש להתחשב בהיותה אם חד-הורית לשלושה ילדים קטינים שאביהם נטש אותם לאחר שנות התעללות, ובהשלכות עליהם העלולות להיות לעונש מאסר. עוד נטען, כי העבירות החלו כשהמבקשת היתה עדיין פקידה זוטרה, כי גורמי הבקרה במוסד לביטוח לאומי התרשלו בזיהוי העבירות, כי עם חשיפתן התפטרה המבקשת, ובהמשך הודתה, נטלה אחריות על מעשיה והתנצלה. כן הוזכרה עמדת שירות המבחן, אשר המליץ בנסיבות להסתפק בעונש של עבודות שירות.

ג.

ביום 1.8.11 השית בית משפט השלום על המבקשת עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. בית המשפט עמד על הצורך בהרתעת עובדי ציבור מביצוע עבירות מן הסוג בו הורשעה המבקשת, והטעים:

"למקרא עובדות כתב האישום... עולה תמונה עגומה של מעשי שחיתות, מרמה, הפרת אמונים, זיוף מסמכים, שימוש במסמכים מזויפים ורישום כוזב במסמכי תאגיד שביצעה הנאשמת בצורה שיטתית ולאורך שנים, כך שלא ניתן לומר כי המדובר במעידה חד פעמית. מעשיה בוצעו על פי תכנון מוקדם של ניצול מעמדה ותפקידה בעזות מצח תוך ניצול עובדים אחרים במוסד. העבירות בוצעו בקור רוח ובתחכום רב כשאינה בוחלת בשום אמצעי לעשות בכספי המוסד כבשלה".

מנגד הוזכרו הנסיבות האישיות, הודאת המבקשת והבעת החרטה, ובאיזון הכולל הושת העונש האמור.

ד.

במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי חזרה המבקשת על עיקר טענותיה בערכאה הראשונה, תוך הדגשת מחדליו של המוסד לביטוח לאומי בזיהוי פעילותה, וציון העובדה שהסכימה לוותר על מלוא פיצויי הפיטורין שהיתה זכאית להם (30,000 ₪). ביום 6.10.11 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, ש"בצדק ציינה הערכאה הראשונה כי שיקולי הענישה במקרה דנן מחייבים את בית המשפט להעמיד לנגד עיניו את האינטרס הציבורי ואת הצורך בגמול והרתעה", כן הוזכר כי הכספים שנגנבו היו מיועדים "לתשלומיהם של חלכאים ונדכאים הזכאים לתשלומי המוסד לביטוח לאומי". עוד נקבע, "אין אנו יכולים לייחס משקל של ממש לטענה כאילו מחדלי המוסד והבקרה התקציבית שלו, או היו כאלה, יש בהם כדי להצדיק הקלה בענישתו של מי שמתמיד וגונב לאורך זמן את כספי הציבור", והוזכר כי "עד היום לא הוחזר כל חלק מהגניבה".

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. בין היתר נטען, כי העונש שהושת על המבקשת סוטה בצורה ניכרת ממדיניות הענישה, וכן כי שורה של טענות שהעלתה ההגנה לא נשקלו כדבעי בערכאה הקודמת - ובפרט האחריות שיש לייחס לעובדי המוסד לביטוח לאומי אשר נטלו חלק במעשים, וכן לממונים על הבקרה והפיקוח במסגרתו. נטען, כי שאלת פליליות מעשיהם של שותפי המבקשת לעבודה כלל לא נבחנה, אף שניתן לראות בהם "מסייעים" של ממש לעבירות ויש בכך משום "מחדל חקירה", המעורר שאלה בעלות השלכה משפטית אשר מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הוזכרו הנסיבות האישיות הקשות וההשלכות על ילדי המבקשת, שאביהם שוהה בחו"ל ואין להם קרובי משפחה שיוכלו להכניסם לביתם. כן הוזכר, כי "לפני גזר הדין הוסכם כי יועמדו לנאשמת 2 אופציות לבחירה, האחת היא הסדר עם עונש סגור לפיו יוטלו על הנאשמת 16 חודשי מאסר", ונטען כי "שגה בית משפט השלום משלא איפשר למבקשת לפני מתן גזר הדין, לבחור באחת מהאופציות" (סעיף 69 לבקשה). כן צורפה לבקשה חוות דעת פסיכיאטרית הנדרשת למצוקתה של המבקשת ולהשפעות האפשריות של עונש מאסר על ילדיה.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. כפי שמציין בא כוח המבקשת, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 4869/11 צפריר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); המקרה שלפנינו אינו בא בגדרים אלה. בסופו של דבר במוקד הבקשה עומדת טענה בדבר חומרת העונש אל מול נסיבותיה האישיות של המבקשת. זו אכן טענה נכבדת, אך "הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה" (רע"פ 1726/11 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 3008/11 אביטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). סבורני, כי גם אם בנסיבות אין מדובר בעונש קל, לא ניתן לראות בו משום "סטיה ניכרת ממדיניות הענישה".

ז.

יוזכר, כי מדובר במעשים שנעשו לאורך שנים, ובסכומים משמעותיים. את הסתייעות המבקשת בעובדים אחרים של הביטוח הלאומי לא אוכל לראות כנסיבה לקולא (מצד היותם "מסייעים לדבר עבירה"), אלא כנסיבה מובהקת לחומרה. אף אינני רואה כיצד שאלת חקירתם של עובדים אלה, וכן חקירת מגנוני הפיקוח יכולים להשפיע בנסיבות על חומרת עונשה של המבקשת; בעיקר יש בנסיבות אלה כדי ללמד על חומרת העבירות בהן הורשעה ותחכומן. אשר לטענה, כי בית משפט השלום מנע מהמבקשת לפעול לפי החלופה הראשונה עליה הוסכם בהסדר הטיעון (לפיה יטענו שני הצדדים לעונש של 16 חודשי מאסר), אזכיר כי בא כוח המבקשת טען "בחרתי לטעון טיעון חופשי" (עמוד 20 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום), והוא לא ביקש להפעיל את החלופה שעניינה טיעון סגור, כנראה בתקוה להקלה רבה יותר. ואף אם זו נכזבה, אין "קבלנות" להצלחות בכגון דא.

ח.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. ואולם אציין, כי בבקשה נטען כי עד היום - כשישה שבועות לפני המועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש (ביום 1.1.2012) וחרף פנייה לגורמי הרווחה - לא נמצא סידור הולם לילדים, ולא החלה הכנתם למאסר. אני תקוה כי הרשויות יעשו ככל הניתן כדי למצוא לילדים סידור כראוי, ויפעלו להכנתם לקראת התקופה הבאה שבודאי לא תהיה קלה להם. והם הרי לא חטאו. הסניגור ימציא בטובו העתק החלטה זו לגורמי הרווחה.