רע"פ 838/09 יחיא אלהוזייל נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בבאר-שבע הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון וללא ביטוח תקף. בטיעונים לעונש ביקשה המשיבה להחמיר עם המבקש, תוך שהיא מצביעה על 22 הרשעות קודמות שעמדו לחובתו, מתוכן שתיים בנהיגה בשכרות שבגינן נפסל רישיונו. בסופו של יום קבע בית-המשפט כי המבקש "מזלזל בצורה בוטה בצווים של בתי המשפט ושל רשויות החוק ולכן על בית המשפט לתת ענישה משמעותית" (פסקה 5 להכרעת-הדין). אולם, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והודאתו שחסכה זמן שיפוטי, הוחלט לדון אותו ל-15 ימי מאסר בלבד, שנה מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 11 חודשים, קנס בסך 1,500 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה.

2.

ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי נגד קולת העונש - התקבל. בפסק דינו קבע בית-המשפט, כי העונש שנגזר למבקש אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע, ואת הסכנה לציבור הטמונה בהתנהגותו. עם זאת, נוכח ההלכה לפיה אין ערכאת ערעור ממצה את הדין עם נאשם, הוחלט להעמיד את תקופת המאסר בפועל על 9 חודשים.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטעמו, מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לאפשר למי שעונשו הוחמר באופן יוצא דופן בערכאת הערעור, להביא את עניינו בפני בית-המשפט העליון. עוד נטען, כי בית-משפט קמא שגה כאשר גזר עונש החורג מרמת הענישה הנוהגת. לבסוף, טען המבקש כי קביעת בית-המשפט המחוזי לפיה ישא במאסרו מבלי שינוכו ימי המעצר בו היה נתון, אינה תואמת את הוראות סעיפים 43 ו-44 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

4.

דין הבקשה להידחות. אף שהמבקש ניסה לשוות לעניינו נופך חוקתי עקרוני, בסופו של יום מדובר בבקשה להעמיד את העונש שהושת עליו לביקורתה של ערכאה שלישית. כידוע, הלכה היא, כי עצם קיומם של פערים בענישה בין שתי ערכאות אינו מקים עילה למתן רשות לערער, אלא במקרים יוצאי דופן, לדוגמה כאשר הפער הינו חריג (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)). אולם, גם במקרים בהם מסתמן פער חריג, אין בית המשפט פטור מליתן את דעתו לנסיבות כולן, ובעיקר לכך שמדובר הפעם במבקש שככל הנראה אינו רואה עצמו נתון למוראו של החוק, ועבירותיו הרבות בתחום התעבורה, שחלקן בעלות אופי בטיחותי מובהק, הן הראיה הטובה ביותר לכך.

הבקשה נדחית.