רע"פ 844/19 מוחמד אבו אלהיגא נ. יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' יעקובי , ת' בזק-רפפורט ו- ח' מ' לומפ ) בעתפ"ב 19505-11-18 מיום 23.1.2019 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ס' אלבו ) בבצה"מ 48301-10-18 מיום 25.10.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו הריסה מנהלי.

2.

ביום 18.10.2018 נחתם על-ידי מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה צו הריסה מנהלי (להלן: צו ההריסה ) לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, נגד "בניית מבנה חדש מבלוקים ובטון בשטח כ-140 מ"ר" בכפר וולאג'ה (להלן: הכפר ) בנקודת ציון 215387/627266. הצו הודבק על גבי המבנה עוד באותו היום.

הצו הוצא לאחר שהוגש תצהיר מפקח ביום 8.10.2018 ולאחר ששוכנע מנהל היחידה הארצית כי בוצעה עבודה אסורה במקרקעין שטרם הסתיימה נכון ליום 20.9.2018.

3.

ביום 21.10.2018 הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההריסה לבית משפט השלום בירושלים יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע הצו עד להכרעה בבקשה.

4.

בית משפט השלום דחה את בקשתו תוך שקבע כי לא מתקיימות בנסיבות העניין העילות לביטול צו הריסה מנהלי. בפרט נקבע כי המבקש אינו טוען שהבנייה בוצעה בהיתר, וכי על פי הראיות שהובאו הוכח כי המבנה מושא הצו – אשר שטחו עומד על 140 מ"ר – מהווה בנייה חדשה. במסגרת קביעה זו ציין בית משפט השלום כי אמנם היה קיים בעבר מבנה ישן במקום, אך לא הוכח כי מדובר במבנה הזהה בגודלו למבנה נשוא הצו.

עוד נקבע כי אין בהיעדרם של הליכי התכנון בכפר כדי למנוע מרשויות התכנון להוציא צווי הריסה מנהליים, ובהקשר זה

הפנה בית משפט השלום לפסיקתו של בית משפט זה (ראו לדוגמא: רע"פ 3232/17 אבו חיארה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (24.4.2017)).

באופן דומה דחה בית משפט השלום גם את הטענה בדבר "הזנחה" מצד עיריית ירושלים והיעדרם של שירותים עירוניים לכפר בהקשר של בקשות לביטול צווי הריסה מנהליים. נקבע כי אין בעובדה שהרשויות לא ממלאות את תפקידן כראוי כדי למנוע מהן להוציא צווי הריסה מינהליים. כמו כן נקבע כי לא ניתן לאשר בנייה לא חוקית ולא ניתן "להכשיר עבירה על חוקי התכנון והבנייה ואת הזכות [לדיור – י' א' ] יש לממש במסגרת מגבלות החוק".

5.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שנקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום. כך, צוין בפסק הדין כי ההחלטה מנומקת ומפורטת היטב ונסמכת על הפסיקה הרלוונטית.

כמו כן נקבע כי טענות המבקש לא הצדיקו את עשיית הדין העצמית ואינן מצדיקות את התערבותו של בית המשפט המחוזי בעניין.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, ולצידה גם בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו בערכאות דלמטה. בפרט נטען כי הצו הוצא בחוסר סבירות קיצונית, וכי שגה בית המשפט משקבע כי ניתן להוציא צו הריסה מינהלי כנגד הבית.

עוד טוען המבקש כי מיקומו של המבנה נשוא הבקשה מעלה סוגיה "מורכבת ורגישה" הנוגעת לכפר אשר "במשך 80 שנה לא קודם התכנון שלו". בעניין זה מפנה המבקש להחלטתה של השופטת ד'

ברק-ארז בעע"מ 2645/18 מועצת הכפר וולג'יה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (29.10.2018) (להלן: פרשת מועצת הכפר וולג'יה )) במסגרתה ניתן עיכוב ביצוע לצווי הריסה בכפר. לשיטת המבקש, עניינו "אינו שונה במאומה מעניינם של המערערים שם".

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני סבור כי דינה להידחות.

8.

הלכה היא כי בית המשפט לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא אם הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או אם מתעוררים בנסיבות העניין שיקולי צדק ייחודיים, לרבות חשש מפני עיוות דין.

חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה כסות עקרונית, עיון בבקשה מעלה כי הטענות המפורטות בה ממוקדות בעניינו הפרטי בלבד. טענותיו נדונו ונדחו בהחלטות מנומקות של שתי ערכאות, ודי בדברים אלו כדי לדחות את הבקשה.

9.

אף לגופו של עניין אדגיש כי בית משפט זה לא ייתן ידו להכשרה בדיעבד של בנייה בניגוד לחוק. ככל שלמבקש טענות הראויות להתברר בנוגע להליכי התכנון בתחומי הכפר, הוא רשאי להעלותן בהליך משפטי מתאים. אין באלו לבדן כדי להתיר עשיית דין עצמית.

10.

לצד הדברים אציין עוד כי לא ניתן להקיש מההחלטה בעניין מועצת הכפר וולג'יה שהוזכרה לעיל לעניינו של המבקש, בפרט לנוכח העובדה כי אין בהריסת המבנה נשוא הבקשה שלפניי כדי להותיר את המבקש "ללא קורת גג", וזאת בניגוד למצב המערערים

באותו עניין.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.