רע"פ 3232/17תגריד אבו ח'יארה נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים

1.

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מרים לומפ ), בע"פ 34845-02-17, שניתן ביום 5.4.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ס' אלבו ), בב"ש 11054/16, מיום 22.1.17, אשר נסבה על צו הריסה מנהלי שהוצא כנגדה.

2.

בהחלטתי מיום 18.4.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור זו.

רקע והליכים קודמים

3.

ביום 17.11.2016, חתמה המשיבה על צו הריסה מנהלי, בהתאם לסעיף 238(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ), כנגד בניין שהוקם על מקרקעין בנ.צ. 215626/626992, וואלג'ה ירושלים, אשר תואר כמשטח בטון בשטח של 84 מ"ר (להלן: צו ההריסה ). צו ההריסה הודבק על גבי המבנה ביום 29.11.2016.

4.

המבקשת הגישה בקשה לביטולו של צו ההריסה, לבית המשפט לעניינים מקומיים. בהחלטתו מיום 22.1.2017 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה, בציינו כי היא אינה מגלה עילה חוקית לביטול צו הריסה מנהלי, וכן, כי אין מדובר במקרה חריג בו קיים פגם חמור בהליך הוצאת צו ההריסה, או בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, בעניין זה, כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכחת טענתה, בדבר מניעת עובדה מוגמרת. עוד עמד בית המשפט לעניינים מנהליים על העובדה, כי לא קיים פגם בהסמכתו של סגן מתכננת המחוז, החתום על התצהיר ששימש בסיס להוצאת צו ההריסה, או בהודעת הסירוב שניתנה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה. בנוסף, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את טענתה של המבקשת, לפיה לא הובאו על ידי המשיבה ראיות למצבו של המבנה ולמידותיו. עוד ציין בית המשפט לעניינים מנהליים, כי אי קידום של הליכי תכנון בכפר וואלג'ה, אינו מונע מרשות התכנון הוצאת צווי הריסה מנהליים. בית המשפט לעניינים מנהליים הוסיף ודחה את טענות המבקשת, באשר לקיומם של שיקולים זרים בהוצאת צו ההריסה ולאכיפה בררנית, בציינו כי היא לא הניחה כל תשתית עובדתית לביסוסן של טענות אלו. לבסוף, עמד בית המשפט לעניינים מקומיים על כך שהמבקשת לא הוכיחה כי המבנה בנדון דידן נמצא בשטח המיועד למגורים, והבהיר, כי ייעודו של אזור למגורים אינו שולל מהמשיבה את סמכותה להוציא צו הריסה מנהלי, כאשר לא קיים היתר בניה כדין.

5.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שנסב על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. ביום 5.4.2017, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקובעו כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי הביקורת השיפוטית על מתן צו הריסה מנהלי היא מצומצמת, וגם כאשר נפל פגם בהוצאת צו הריסה, יש לבחון את נפקותו, בהתאם לעקרונות דוקטרינת הבטלות היחסית. בנוסף נקבע, כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של עילה חוקית או פסיקתית לביטול צו ההריסה בעניינה, שעה שהמבנה הוקם ללא היתר בניה כדין, בנייתו לא הושלמה והוא לא היה בשימוש. זאת, על בסיס ממצאיו העובדתיים של בית המשפט העניינים מקומיים, בהם לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי בדין דחה בית המשפט לעניינים מקומיים, את טענות המבקשת בדבר קיומם של פגמים בהסמכתו של סגן מתכננת המחוז, ובהודעת הסירוב שניתנה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה; לעניין סמכות הוועדה המחוזית להוצאת צווים באזורים המיועדים למגורים; ובנוגע לקיומם של שיקולים זרים בהוצאת צו ההריסה ואכיפה בררנית.

הבקשה לרשות ערעור

6.

בבקשה שלפניי, משיגה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת חוזרת על הטענות שהעלתה בפני הערכאות הקודמות, ובכלל זאת: העובדה כי בניית המבנה הושלמה לפני כשנה, הוא משמש כמגרש עבור ילדי הכפר, ומהווה עובדה מוגמרת; קיומו של פגם בהסמכתו של סגן מתכננת המחוז, החתום על התצהיר, ששימש בסיס להוצאת צו ההריסה, ובהודעת הסירוב שניתנה על ידי הוועדה המקומית; וקיומו של ניגוד עניינים בהליך הוצאת צו ההריסה. עוד חוזרת המבקשת וטוענת, כי על רקע היעדר הפיתוח וקידום הליכי התכנון בכפר וואלג'ה, ההחלטה בדבר הוצאת צו ההריסה במקרה דנן, הינה החלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית.

דיון והכרעה

7.

הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור ב "גלגול שלישי"

תינתן במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או כאשר מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש (רע"פ 1136/17 חברת פרופיל אבטחה ואחזקה בע"מ נ' מדינת ישראל

(28.3.2017); רע"פ 460/17 אבו הדואן נ' מדינת ישראל (20.3.2017); רע"פ 10059/16 בדיר נ' מדינת ישראל (14.3.2017);

רע"פ 226/17 מסיקה נ' מדינת ישראל (6.3.2017)). לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, נחה דעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות. חר ף ניסיונותיה של המבקשת לעטות על בקשתה כסות של שאלות משפטיות עקרוניות, הרי שהיא נוגעת, לאמיתו של דבר, לעניינה הפרטי של המבקשת, הא ותו לא. בנוסף, טענות המבקשת

כבר הועלו, אחת לאחת, בפני ערכאת הערעור, אשר התייחסה אליהן ודחתה אותן לגופן, ומשכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו (רע"פ 7665/16 א.

סביח למסחר כללי בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת

(14.11.2016)(להלן: עניין א. סביח ) ;

רע"פ 9632 מקוריה נ' מדינת ישראל (15.12.2016)(להלן: עניין מקוריה ) ). די בטעמים אלו, על מנת לדחות את הבקשה.

8.

למעלה מן הדרוש, אציין את זאת. טענותיה של המבקשת משיגות, הלכה למעשה, על קביעות שבעובדה אשר נעשו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. זאת, שעה שידוע כי התערבות ערכאת ערעור בממצאים מעין אלו, אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, תיעשה במקרים חריגים ומצומצמים בלבד, לא כל שכן עת עסקינן ברשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"פ 372/17 ח'ורי נ' מדינת ישראל (18.1.2017); עניין מקוריה ;

עניין א.

סביח ). בענייננו, קבע בית משפט לעניינים מקומיים, לאחר שמיעת העדויות ובחינת כלל הראיות שהוגשו לו, כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את קיומם של פגמים בהוצאת צו ההריסה, המצדיקים את ביטולו – הדברים אמורים הן בהתבסס על עילות סעיף 238א(ח) לחוק, והן על סמך העילה הפסיקתית, הבוחנת האם נפל פגם פרוצדורלי או פגם בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת. עוד קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי המבנה הוקם ללא היתר בניה כדין, ובנייתו לא הושלמה. הנני תמים דעים עם בית המשפט המחוזי, בקובעו כי אין מדובר במקרה חריג, המצדיק התערבות בקביעות אלה. עוד אוסיף, כי לטעמי לא נפל פגם בהסמכתו של סגן מתכננת המחוז לחתום על התצהיר, אשר עמד בבסיסו של צו ההריסה, ובדין קבע בית המשפט המחוזי, כי אין ולא היה חשש לניגוד עניינים. אדגיש בנוסף, כפי שציינו הערכאות הקודמות, כי אי קידומם של הליכי תכנון, אינו מונע הוצאת צווי הריסה מנהליים כנגד מבנים, אשר הוקמו ללא היתר בניה כדין.

9.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת. ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע, מיום 18.4.2017, מתבטלת בזאת, וניתן לבצע את צו ההריסה לאלתר.