רע"פ 8464/12 ניסים דוידיאן נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הנשיאה ד' ברלינר , וכבוד השופטים ג'' קרא ו- מ' סוקולוב ) מתאריך 05.11.2012 ב-עפ"ג 32310-07-12, שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד' בארי ) מתאריך 08.07.2012 ב-ת"פ 38426-01-12. לצד בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו.

להלן יפורטו בתמציתיות העובדות הנדרשות להכרעה בבקשות.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, בסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 . מכתב האישום עולה כי בתאריך 05.06.2011 שלח המבקש למתלונן, מר אבי שקורי (שהוא דודו של המבקש), מכתב ובו כתב, בין היתר, את הדברים הבאים: "לאבי הבן זונה חיכיתי לך... אני יודע בדיוק איפה שאתה גר... אם היום לא תיתן לי פיצוי על מה שעשית... אני לוקח פטיש ואשבור לאימא שלך את הקבר ואחרי זה אזיין אותך או את צ'רלי [בנו של המתלונן, ח"מ ]... אני אשחט לך את כל מי שיש לך".

3.

בגזר הדין, קבע בית משפט השלום הנכבד כי "בעבירות של סחיטה באיומים העונש הראוי הוא עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופות משמעותיות". יחד עם זאת, בית משפט השלום התחשב בכך שהמבקש הודה במיוחס לו, בכך שעברו הפלילי איננו מכביד במיוחד, וכן בכך שאיומיו של המבקש לא יצאו לבסוף אל הפועל. בהתאם, בית משפט השלום הנכבד גזר על המבקש 18 חודשי מאסר, מהם 9 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה של סחיטה באיומים או עבירה שמהותה אלימות כלפי גופו של אדם.

4.

המבקש ערער בפני בית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום הנכבד, וכן הגיש בקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל. בתאריך 22.07.2012 החליט בית המשפט המחוזי הנכבד כי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש יעוכב, בהתאם לבקשתו, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש.

5.

במהלך הדיון בערעור, ביקש עו"ד ג'נאח, בא-כחו של המבקש (אשר לא ייצג אותו בפני בית משפט השלום), לדחות את הדיון ולהפנות את המבקש לתסקיר שירות המבחן למבוגרים. עו"ד ג'נאח אף ציין כי הבקשה הופיעה גם בהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והורה על שמיעת הערעור באותו יום.

6.

לאחר ששמע את טענות הצדדים, בית המשפט המחוזי לא מצא סיבה להתערב בעונש שנגזר על המבקש. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי "העונש משקף נכונה את העובדות, את הנסיבות ואת מיהותו של העבריין שבפנינו", ולכן דחה את הערעור.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות המבקש

7.

המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר דחה את בקשתו לערוך בענייננו תסקיר של שירות המבחן למבוגרים, וזאת "בגלל טעמים פרוצדוראליים גרידא", כטענת המבקש. לשיטתו, בקשתו נדחה רק משום שלא הוגשה בנפרד, אלא כחלק מהודעת מהערעור.

עוד טוען המערער כי בתיק אחר שהתברר באותו יום, ובפני אותו מותב, נגזר על הנאשם עונש של 4 חודשי מאסר בפועל בלבד, ואף הם לריצוי בדרך של עבודות שירות. המבקש מוסיף וטוען, כי נסיבותיו של אותו מקרה היו חמורות יותר, ובכל זאת עליו נגזר עונש חמור בהרבה.

8.

בא-כחו של המבקש מלין גם כנגד הערות עולבות שהופנו אליו, לדבריו, מצד בית המשפט. עוד הוא מציין כי כב' הנשיאה התבטאה כלפיו כי רצוי שהוא ימשוך את הערעור, שאם לא כן פסק הדין עלול לפגוע במערער.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובמכלול החומר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות

להידחות . להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.

10.

הלכה ידועה ומושרשת היטב היא, כי בית משפט זה יענה לבקשת רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" רק במקרים בהם "החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128 (1982); להלן: הלכת חניון חיפה ). בנוסף, כאשר עסקינן בבקשה הנוגעת רק לגזר הדין, ההלכה היא כי רשות ערעור תנתן רק במקרים נדירים וחריגים במיוחד (ראו לדוגמה: רע"פ 8748/10 נמירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 07.12.2010).

11.

טענתו המרכזית של המבקש היתה, כאמור, שבקשתו לעריכת תסקיר בענייננו נדחתה רק מטעמים פרוצדוראליים. אלא שבחינת החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בנוגע לעניין זה מעלה תמונה שונה:

"איננו רואים מקום לדחיית הדיון לצורך קבלת התסקיר. לא התבקש תסקיר בבית-משפט קמא, גם בפנינו לא הונחה בקשה כזאת אלא הסעיף האחרון בהודעת הערעור, שכמובן מובא לידיעת בית המשפט עובר ליום הדיון ממש ולא לפני כן, וכבר מטעם זה אין מקום להיענות לבקשה. גם לגופו של ענין, איננו רואים סיבה לכך . מדובר באדם יליד 1966, העובדות כולן פורטו בהרחבה בבית-משפט קמא . המערער היה מיוצג ושמא לא בכדי לא ביקש סניגורו דאז תסקיר שירות מבחן" (ההדגשות הוספו – ח"מ ).

מכאן, שבית המשפט המחוזי לא הסתפק בדחייה מטעמים פרוצדוראליים בלבד, אלא דחה את בקשת המבקש גם לגופם של דברים. במילים אחרות, נראה כי גם אם הבקשה לעריכת תסקיר היתה מוגשת בנפרד מהודעת הערעור עצמה – היא היתה נדחית לנוכח הנסיבות הספציפיות של הערעור ושל המבקש. לכן, ומבלי להביע כל עמדה ביחס לקביעת בית המשפט המחוזי על הצורך שהיה כאן בהגשת בקשה נפרדת, הרי שאין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד – שבא בעקבות טיעוני הצדדים ולאחר ההחלטה הנ"ל – כדי להצדיק מתן רשות ערעור, וזאת בהתאם לאמות המידה שגובשו בהלכת חניון חיפה .

12.

יש לדחות גם טענת המבקש כאילו הוטל עליו עונש חמור בהשוואה לנאשם אחר, שביצע עבירת איומים חמורה יותר, ושעניינו נשמע בפני אותו מותב בבית המשפט המחוזי הנכבד, זאת מאחר שהמבקש לא צירף ולו פרט מזהה אחד באשר לאותו תיק אחר (כגון: מספר התיק, שמות הצדדים, פרוטוקול הדיון וכו'). במצב דברים זה – אין כל יכולת לבחון את טענת המבקש, ואין די בהעלאת הטענה בעלמא בגדרי הבקשה עצמה. כך או כך, המבקש העלה את טענתו זו גם בפני בית המשפט המחוזי הנכבד (וגם שם עשה זאת מבלי לאזכר את פרטי התיק האחר), אך השגתו נדחתה. לפיכך גם לגופם של דברים – אין הצדקה להדרש לטענה פעם נוספת.

13.

הוא הדין גם בטענותיו של בא-כח המבקש כנגד אמירות שונות שהושמעו כנגדו, לטענתו, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הנכבד. לבקשה שבפני לא צורפה ראיה תומכת כלשהי לעניין זה, ופרוטוקול הדיון מתאריך 05.11.2012, שאותו צירף בא-כח המבקש – איננו כולל את הנטען. יתר על כן, הערה של בית המשפט כי ראוי שהמערער ישקול חזרה מן הערעור – ולו מטעמים סנגוריאליים – היא לגיטימית.

14.

מהדברים עד כאן עולה, כי הבקשה שבפני איננה מגלה כל עילה למתן רשות ערעור, ולכן דינה להדחות. משדחיתי את בקשת רשות הערעור עצמה, מטבע הדברים גם דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע העונש להדחות.

15.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור, ובקשת עיכוב הביצוע – נדחות . המבקש יתייצב לריצוי עונשו, כפי שפסק בית המשפט המחוזי הנכבד, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בתאריך 02.12.2012 עד השעה 10:00.