רע"פ 854/11 יוסף חטאב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע, כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) מיום 26.1.11 בתיק עפ"ג 29894-07-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (הנשיאה הרמן) מיום 10.6.10 בתיק ת"פ 2301/08, בו נדון המבקש

"בשורה תחתונה" - כפי שיפורט - לשנת מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש (יליד 1981) הורשע בבית משפט השלום, על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (שתי עבירות); גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד'(א) לחוק (שתי עבירות); חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 ה' לחוק.

ג.

כתב האישום נגד המבקש הכיל שני אישומים. באישום הראשון נכתב, כי ביום 20.2.08 בסמוך לשעה 1:30 התפרץ המבקש, יחד עם אחר, לרכב. השניים ניפצו את זגוגית חלון הרכב והוציאו מתוכו תיק שהכיל רכוש ומסמכים שונים. באישום השני נכתב, כי ביום 28.4.07 בסמוך לשעה 3:30, פרץ המבקש, יחד עם אחר, תא מטען של קטנוע וגנב מתוכו שני ארנקים אשר הכילו כסף ומסמכים.

ד.

ביום 25.2.09 הודה המבקש בבית משפט השלום, והורשע בעובדות כתב האישום, על פי הודאתו כאמור; בית המשפט הורה על קבלת תסקיר. ביום 6.5.09 ביקש המבקש לבוא בדברים עם המשיבה בניסיון להגיע להסכמה בדבר עונשו, שכן לדבריו תסקיר המבחן היה חיובי; בהחלטתו מאותו יום הסכים בית המשפט לדחות את מתן גזר הדין. עם זאת, ביום 2.8.09 ניתנה החלטה שזכרה לא בא בבקשה ולא צורפה, שבה נדחתה טענה להארכת מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש משנים קודמות. בהמשך, לטענת המשיבה, שב המבקש וביצע עבירה של תקיפת שוטר; ועל כן ביום 12.4.10, טרם מתן גזר הדין, הודיעה המשיבה על כתב אישום נגד המבקש בגין אותה תקיפה. בעקבות הדברים דחה בית המשפט את מועד מתן גזר הדין, לאחר שנתבקש עיון בכתב האישום הנוסף ונתקבל תסקיר משלים.

ה.

ביום 10.6.10 ניתן גזר הדין. בגזר הדין ציין בית המשפט, כי כנגד המבקש תלויים ועומדים שני עונשי מאסר בני הפעלה – אך לאחר מכן נראה כי סבר שנתקיימה חובת הפעלה. בית המשפט קבע, כי נוכח תסקירי שירות המבחן, אשר היו לאקוניים, ואי נכונותו של בית המשפט (בהחלטה מ- 2.8.09) להכריז כל המבקש כמשוקם; נוכח כתב האישום הנוסף בגין תקיפה, אף שחזקת החפות עומדת לו; נוכח חומרת העבירות בהן הורשע; ונוכח עברו הפלילי המכביד, המעיד כי מדובר בעבריין סדרתי, אשר אינו נרתע אף לאחר מאסרים בפועל ומאסרים על תנאי - יש להפעיל את המאסרים המותנים ולהשית מאסר בפועל אף במקרה דנן. יחד עם זאת, החליט בית המשפט שלא למצות את הדין עם המבקש, משכך, הופעלו המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו (האחד, בתיק ת"פ 5630/04 בן 8 חודשים; השני, בתיק 4303/03 בן 12 חודשים) בחופף. בנוסף, נגזרו על המבקש

20 חודשי מאסר בשל העבירות נשוא התיק דנן, מהם 12 לריצוי בפועל בחופף כאמור לעונשים המותנים שהופעלו; וקנס כנזכר מעלה. על גזר הדין עירער המבקש לבית המשפט המחוזי.

ו.

בבית המשפט המחוזי טען המבקש, כי בית משפט השלום שגה עת סבר שעונש המאסרים על תנאי חבי הפעלה (כאמור בפסק הדין של בית משפט השלום בעמוד 38), שכן מבין שני האישומים בתיק דנן רק השני מפעיל את המאסר על תנאי, כך שהוא בר הפעלה אך לא חב הפעלה; כן נטען שהמבקש עבר הליך שיקומי, וכי תסקירי שירות המבחן היו חיוביים ומצביעים על שיקום של ממש, דבר שלא נלקח בחשבון כדבעי בגזר הדין; לבסוף נטען, כי בית משפט השלום הושפע מן התיק התלוי ועומד נגד המבקש (התיק בגין תקיפת השוטר), והדעת נותנת כי אילולא נתון זה היתה ענישתו של המבקש פחותה. בית המשפט דחה את הערעור. נקבע, כי גם אם יונח שמדובר בעונשי מאסר בני הפעלה, וגם אם יונח שבית משפט השלום סבר שמדובר במאסרים חבי הפעלה - שני נתונים שאינם ברורים עד תום, עדיין אין בכך כדי לשלול את המסקנה לפיה היה מקום להפעיל את המאסרים על תנאי, נוכח חומרת עבירותיו של המבקש. על כן לא ראה בית המשפט מקום להידרש לשאלה אם בחובת הפעלה או באפשרות הפעלה עסקינן. נאמר, שבנסיבות דנן, למעשה הופעלו התנאים ללא כל ענישה נוספת בצדם - כדברי בית המשפט, לא הוספה "ולוא שעת מאסר אחת" בגינם - ואין מדובר בענישה מחמירה. באשר לתסקירים נקבע, כי הגם שהללו אכן משקפים כברת דרך חיובית שעבר המבקש, הנה האמור בהם אינו יכול כשלעצמו לשמש כמשקל נגד לעברו הפלילי המכביד של המבקש ולחומרת העבירות הנוכחיות. הוער, כי התסקירים אכן סתמיים למדי, ואינם יכולים להביא למסקנה שיש להאריך את המאסרים המותנים ולא להפעילם. באשר לתיק המחכה לבירור דינו, נקבע, כי היה זה בא כוחו של המבקש אשר טען שלא נפתחו נגד המבקש תיקים נוספים - טענה אשר היתה נכונה במועד העלאתה; ואולם, היא אשר פתחה את הפתח לסתור אותה משהשתנו הנסיבות ונגד המבקש נפתח התיק הנוסף. לבסוף מציין בית המשפט, כי התבוננות בתמונה הכוללת מעלה, כי מדובר בענישה מידתית וראויה, ואף מקילה, שהרי בגין התיק דנן לא הוספה למבקש, כאמור, כל תקופת מאסר שהיא. על כך הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ז.

בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא דן בשאלה האם שני עונשי המאסר שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש היו בני הפעלה או חבי הפעלה; ובכך שקבע כי הענישה שהושתה על המבקש אינה חורגת לחומרה מן הרמה המקובלת. נטען, כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המבקש -

היותו צעיר לימים; נסיבות חייו הקשות ורקעו הכלכלי הקשה; חלוף הזמן מן העבירות שביצע בתיקי המאסר המותנה; הודייתו בעבירות, שחסכה זמן שיפוטי; וכן התרשמותו החיובית של שירות המבחן.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר למבוקש. הבקשה אינה מעלה בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, ואשר מצדיקה שקילת מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. למעשה מתבקש דיון נוסף בשאלה האם במקרה הספציפי, היתה הענישה שהושתה על המבקש בתיקים הקודמים בת הפעלה או חבת הפעלה. למבקש היו שני ימיו הדיוניים לרבות ערעורו בזכות, ובהם נפרסה באופן רחב כל יריעת השיקולים, ונקבע כאשר נקבע.

ט.

אף לגופה של הבקשה אוסיף, כי בית המשפט המחוזי היה נכון להניח לצורך הדיון שהעונשים היו בני הפעלה, וכי בית משפט השלום סבר שמדובר בעונש חב הפעלה, דהיינו, הונחו כל הנסיבות לטובת המבקש. ועדיין, לאחר שעיין בדברים, בא בית המשפט המחוזי למסקנה שאף לפי שיטה מקילה זו היה מקום להפעיל את עונשי המאסר, נוכח חומרת מעשי המבקש ועברו המכביד, ללא קשר לשאלת מעמד העונשים המותנים, ולקיומו של התיק הנוסף התלוי והעומד נגדו. לדידי חשוב להטעים כי בפועל לא הושת מאסר על המבקש בגין ההפעלה. בית המשפט המחוזי דן בתיק לאחר שעמד על כל השיקולים, והגיע למסקנה כי בדין הופעלו המאסרים המותנים. אין מקום להתערב בכך. באשר לתסקירי שירות המבחן, בדין קבע בית המשפט, כי אף אם התסקירים היו חיוביים ושירות המבחן עשה מלאכתו, עמדו מנגד שיקולים נוספים

(ראו גם רע"פ 8748/10 נמירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1706/10 טגאפו נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ער אני כמובן לאמור בתסקירים, אך אין עסקינן במי שמעד באופן חד פעמי, אלא במי שלא נרתע מלהט החרב המתהפכת של מאסרים על תנאי; בתי המשפט שקלו נתון זה יחד עם האמור בתסקירים, וקביעתם סבירה ומאוזנת. אף באשר לענישה, זו אינה חורגת לחומרה בהינתן המעשים בהם הורשע המבקש, אף נוכח נסיבותיו האישיות ורקעו האישי הקשה, שלא נעלמו מבתי המשפט. קשה בסופו של יום להלום, כי אדם יעבור חזור ועבור עבירות בעלות חומרה ויגרור עוד ועוד מאסרים על תנאי בלא ענישה של ממש. לאינטרס הציבורי, להרתעה ולגמול משקל, ולא הרי מי שמעד כהרי מי ששב לעבירות פעם אחר פעם.

י.

בטרם חתימה אביע תקוה. יש לקוות, כי המבקש אכן מבקש לשנות מארחותיו, נתון אשר אפשר שיעמוד לו למליץ יושר בהמשך הדרך בבית הסוהר, מבלי לטעת מסמרות. שערי בית הסוהר אינם נועלים שערי חזרה למוטב. מכל מקום איני נעתר איפוא לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו, כפי שנקבע, ביום 8.2.11 עד שעה 1000 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל אביב.