פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8544/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
נועם באבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.9.09 בעפ 7576/09 שניתן על ידי כבוד השופטים:
ד' ברלינר – נשיאה, ז' המר – סג"נ ות' שפירא
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 3222/06) בגין עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של נהיגת רכב ללא תעודת ביטוח בתוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970; ועבירה של נהיגת רכב מנועי ללא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.
בהמשך ביקש המבקש לצרף לחובתו שני תיקים נוספים (פ 7726/07 ו-פ 3950/06), בהם הואשם בשלוש עבירות נוספות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין. בעקבות הודאתו הרשיעו בית המשפט בעבירות שיוחסו לו בשלושת התיקים.
ביום
7.4.2009 גזר בית המשפט (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא ) על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל; שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע; חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון; וקנס בסך 16,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תמורתו. כן העמיד בית המשפט את המבקש בצו מבחן למשך שמונה עשר חודשים.
בית המשפט הורה על קבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות בעניינו של המבקש, אולם חוות דעת זו הייתה שלילית לאור העובדה שבעבר ביצע עבירה במהלכן של העבודות. לפיכך קבע בית המשפט כי המאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (ע"פ 7576/09).
בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ד' ברלינר , סגן הנשיאה
ז' המר והשופטת ת' שפירא ) קיבל ביום 22.9.2009 את הערעור, בעמדו על כך שהמערער ביצע שוב ושוב עבירות של גניבת רכב, וכי העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום חורג לקולה. לפיכך העמיד בית המשפט המחוזי את עונש המאסר בפועל על תקופה של שלושים חודשים, בניכוי שישה חודשים בהם שהה במעצר. כן הורה בית המשפט על פסילת רישיונו של המבקש למשך שנתיים מיום שחרורו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו, לנוכח נסיבותיו האישיות ולנוכח החרטה אותה הביע.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום חרג לקולה באופן ניכר וצדק בית המשפט המחוזי משהחמיר בו. מדובר במי שעשה את העבריינות לדרך חיים, ועליו לתת על כך את הדין. בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות, הרי שאלו היו ידועות לו היטב בעת ביצוע העבירות, וחרף זאת בחר לבצען. לנוכח זאת, העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי הינו מאוזן וראוי, ואין כל מקום להתערב בו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ט"ז בכסלו התש"ע (3.12.2009).
ש ו פ ט