רע"פ 8546/11 מאיר מזרחי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים כנפי-שטייניץ, מרזל ורומנוב) מיום 5.10.11 בתיקים ע"פ 19927-06-11 ועפ"ג 7717-09-11, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת שלו-גרטל) מיום 1.5.11 בתיק ת"פ 1757/09 (להלן התיק הראשון ), והתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום (השופט לי-רן) מיום 18.7.11 בתיק ת"פ 15348-01-11 (להלן התיק השני ). עניינם של התיקים עבירות אלימות, איומים ועוד.

רקע

ב.

במסגרת

התיק הראשון הורשע המבקש בעבירת איומים והחזקת סכין, וביום 1.5.11 הושתו עליו 24 חודשי מאסר בפועל (הכוללים עונש מאסר מותנה שהופעל במצטבר ), ומאסר מותנה. במסגרת התיק השני הורשע המבקש בעבירות של תקיפה, איומים והיזק במזיד, ולאחר שצירף תיקים נוספים הושתו עליו ביום 18.7.11 9 חודשי מאסר בפועל (הכוללים הפעלת עונשי מאסר מותנים של 6 חודשים ושל 4 חודשים אשר ירוצו בחופף ), ומאסר מותנה. נאמר כבר כאן, כי כיון שבמסגרת התיק השני לא הורה בית המשפט אחרת, ובהתחשב בהוראת סעיף 45 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, עונש המאסר שהושת בתיק השני

אמור היה להיות מרוצה בחופף לעונש שהושת במסגרת התיק הראשון .

ג.

ערעור שהגיש המבקש על חומרת העונש בתיק הראשון (ע"פ 19927-06-11) נדון בבית המשפט המחוזי יחד עם ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש בתיק השני (עפ"ג 7717-09-11). ביום 5.10.11 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על חומרת העונש, ונעתר לערעור המשיבה באופן שעונש המאסר בפועל בתיק השני יעמוד על 11 חודשים בפועל (נקבע, כי חודשיים מתוך המאסר המותנה שהופעל ירוצו במצטבר ), וכן קבע כי תקופת מאסר זו כולה תרוצה במצטבר

לתקופת המאסר שהושתה במסגרת התיק הראשון .

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, ובמוקדה הטענה כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המבקש יתר על המידה, ותחת עונש מאסר בפועל של 24 חודשים (בשני התיקים במצטבר) עליו לרצות, בסופו של יום, עונש מאסר של 35 חודשים. נטען, כי אף שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים, יש להעניק רשות ערעור משיקולי צדק. בין היתר נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתעלם מהסכמת הצדדים במסגרת התיק השני , בגדרה איפשרה המשיבה למבקש לטעון לנשיאה חופפת של המאסר בשתי התיקים, ומסתבר "כי אילו סברה המשיבה כי מדובר בתוצאה בלתי סבירה, לא היתה מגיעה להסכמה מעין זו עם המבקש" (עמוד 6 לבקשה) - אם כי יצוין, שההסכמה זו (שאיני בטוח שהצדדים התחייבו לה ופעלו לפיה בהמשך) גם איפשרה למשיבה, במקביל, לטעון לנשיאה במצטבר של העונשים. הוזכרה חובת ההגינות של ערכאת הערעור בכל הנוגע להחמרה משמעותית של הענישה שהושתה בערכאה הדיונית, והוזכרו נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש. ולבסוף הוטעם, כי סעיף 45 לחוק העונשין קובע ברירת מחדל לגבי נשיאה חופפת של עונשים, ולא היתה בנסיבות הצדקה לחרוג מכך.

דיון והכרעה

ה.

עם קבלת הבקשה (ביום 20.11.11), אשר הוגשה מתחילה על ידי המבקש ללא נימוקים, החלטתי – מבלי להביע דעה לעניין התיק – למנות את הסניגוריה הציבורית כדי לייצג את המבקש כעתירתו, וזאת נוכח גילו (בן 64); ובהמשך אכן הוגשה בקשה מפורטת ומנומקת כדבעי. ואולם, לאחר העיון, ועם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות של המבקש, אין בידי להיעתר לבקשה. כפי שנאמר בבקשה, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)), ובפרט כך כשהבקשה מכוונת - כבענייננו - אך לעניין חומרת העונש (רע"פ 11/88 וענונו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1/89 פפיאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ו.

אכן, במקרים חריגים גם שיקולי צדק ומניעת עיוות דין יכולים לפתוח את שערי הגלגול השלישי: "ניתן למצוא בפסיקה מקרים בהם מעלה בקשת הרשות לערער תחושה עזה של אי צדק, עד כי ניתן לאינטרס הפרטי של המבקש משקל גדול יותר על ידי מתן רשות ערעור" (רע"פ 3420/11 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); ואולם סבורני, כי יש ממש בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי תוצאה לפיה ירצה המבקש רק ארבעה חודשי מאסר בפועל בגין העבירות נשוא התיק השני - התקופה בה היה עצור במסגרת התיק השני בטרם החל לרצות את עונש המאסר שהושת בתיק הראשון - אינה סבירה, ובפרט כך שעה שבמסגרת התיק השני נכללו גם תיקים נוספים. לא למותר לציין, כי העבירות נשוא

התיק השני נעברו במהלך הדיון בתיק הראשון , וכי למבקש עבר פלילי מכביד מאוד, שאותו תיאר בית המשפט המחוזי, וזאת מנערותו בשנות השישים של המאה הקודמת עד הנה, במגוון עבירות רכוש, מין, אלימות והונאה ועוד, לרבות ריצוי מאסרים, ובהם ממושכים. מסיבות אלה דומה כי אכן היה מקום להחמרה בענישה, ואף אילו סברתי, כי בנסיבות ניתן היה להסתפק בהחמרה קלה יותר, אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש מקום ליתן רשות ערעור בשאלת חומרת העונש בלבד. יש לייחל כי מאסר זה של המבקש יהא מאסרו האחרון.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.