רע"פ 3420/11 ריאד חאד יחיא נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי-מרכז ( כבוד השופטים א' טל- סגן הנשיא, א' סטולר ור' אמיר ) מיום 3.4.11 בתיק עפ"ג 14594-03-11, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא ( סגן הנשיא אהרון ד. גולדס ) מיום 25.1.11 בת"פ 8606-06-10, ולפיכך נגזרו על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל ;

הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 5 חודשים

שהיה תלוי ועומד נגד המבקש מת"פ 11193/06 בחופף ובמצטבר, כך שהמבקש ירצה 20 חודשי מאסר ; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים שלא יעבור עבירה שעניינה אלימות; וקנס בסך 2,500 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של תקיפה "סתם" לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז-1977 - וכבר נזדמן לי להעיר כי מונח זה ("סתם") שבכותרת הסעיף, הבא להבחינו מסוגי תקיפה אחרים, ראוי לו שיעבור מן העולם כדי שלא לשדר מסר של הקלת ראש באלימות כלשהי. פרשת התקיפות היא: ראשית (על פי הסדר הכרונולוגי), בתחילת שנת 2010 תקף המערער את אחותו, היכה אותה, הניח שמיכה על ראשה וריסס עליה מבקבוק של קוטל חרקים. שנית, מספר חודשים לאחר מכן, תקף אותה שוב - אחז בשערות ראשה והיכה באמצעות ידיו בראשה. גם אביה ובן זוגה של האחות נשפטו על מעשי תקיפה נגדה. בית המשפט קבע כי מדובר בהתנהגות פסולה ומבישה המחייבת לשגר מסר, כי שלומה של אשה וכבודה אינם אות מתה. בית המשפט התייחס לעובדה שהמבקש הודה ופטר את אחותו מן הצורך להעיד, ובסופו של יום השית את העונש גם בשים לב לעברו הפלילי של המבקש, שכלל עבירות אלימות, איום ורכוש.

ג.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי – נדחה. בערעורו נטען, כי בית משפט השלום התעלם מן ההודיה ומן הפער בין העונש שנגזר על המבקש לבין העונשים שהוטלו על אביו – 10 חודשי מאסר, ועל בן זוגה של אחותו – ענישה ללא הרשעה. עקרון אחידות הענישה, כך טען, מחייב את התערבותו של בית המשפט לקיצור עונשו. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום נתן דעתו להודאת המבקש, ועם זאת זקף לחובתו את עברו הפלילי; נקבע כי העונש שהוטל הולם את חומרת המעשים, וכי אין בעונש המאסר שהוטל על אבי המתלוננת, שהוא תוצאת הסדר טיעון "סגור", כדי להקל בעונשו של המבקש. אשר לבן זוגה של האחות - זה הורשע בעבירה אחת של דחיפה, ועל כן לא ניתן להשוות בין המעשים.

הבקשה

ד.

בבקשה הנוכחית חוזר המבקש – בין היתר – על נימוקיו בערעור, קרי, כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי להודייתו שחסכה עגמת נפש רבה לאחותו וכן זמן שיפוטי יקר, וכן כי שגה בית המשפט שלא הקפיד על עקרון אחדות הענישה. לשיטת המבקש מעשי האב חמורים משלו, ועל כן היה על בית המשפט ליצור מדרג שיהלום את חומרת המעשים, כך שעונשו יהא נמוך מזה שנגזר על האב. לשיטת המערער, יש בפגיעה בתחושת הצדק בעקבות האמור, כדי להוות בסיס איתן למתן רשות ערעור.

הכרעה

ה.

אין בידי להיעתר לבקשה. השגותיו של המבקש נשענות על נסיבותיו האישיות, ואין מקום ככלל להידרש להן בגלגול שלישי. בקשתו לרשות ערעור אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, ואין בה היבט ציבורי עקרוני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003)); זאת במיוחד מקום בו עניינה של הבקשה בהשגה על גזר הדין (רע"פ 149/88 אדוארד טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה ( טרם פורסם, 3.1.88). אכן, ניתן למצוא בפסיקה מקרים בהם מעלה בקשת הרשות לערער תחושה עזה של אי צדק, עד כי ניתן לאינטרס הפרטי של המבקש משקל גדול יותר על ידי מתן רשות ערעור. מקרים אלה נדירים, וענייננו רחוק מהיות אחד מהם.

ו.

למבקש עבר פלילי בעבירות אלימות - בין השאר - ולחובתו עונש מאסר על תנאי. הוא ביצע מעשי אלימות קשים באחותו. הוכח בעבר כי אין בענישה מקלה כדי להרתיע את המבקש מפגיעה בזולת, לרבות בני משפחה קרובה. אין איפוא דופי באשר הושת.

ח.

לא אוכל להלום גם את טענתו של המבקש בדבר אחדות הענישה, עיקרון ראוי (אם גם קשה ליישום "אחד לאחד") לשם ההגינות ותחושת הצדק. אולם אין עסקינן בשניים שוים. אמנם, אביו של המבקש הורשע במספר עבירות רב מזה שבו הורשע המבקש ועונשו קל משלו, אך בחינת אופי המעשים מעלה כי מעשי המבקש חמורים מאלה של האב בנסיבות דנא. לכך יש להוסיף, כי שלא כעונשו של המבקש, נגזר דינו של האב בשים לב להסדר טיעון "סגור". כלל אחידות הענישה לא הופר איפוא.

ט.

איני נעתר איפוא לבקשה.