רע"פ 3629/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטות לורך, בוסתן ורג'יניאנו) בע"פ 19088-07-10 מיום 11.4.11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (השופטת רון) בת"פ 2372-08 מיום 21.6.10 (הכרעת הדין מיום 13.5.10). הבקשה עניינה חומרת העונש שנגזר על המבקש בגין עבירות אלימות במשפחה; והוא - בין השאר - תשעה חודשי מאסר בפועל.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע (ביום 13.5.10), לאחר ניהול הוכחות, בחמש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין-התשל"ז; ובשתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ובסך הכל שבעה פרטי אישום. המבקש זוכה מעבירת איומים נוספת שיוחסה לו בכתב האישום. כעולה מהכרעת הדין, במהלך חיי נישואיהם (בין השנים 2008-2004) תקף המבקש את המתלוננת - רעייתו - פיסית ומילולית. בין היתר, תקף המבקש את המתלוננת מיד לאחר לידת בתם, ובעודה שוהה בבית החולים; בתגובה לאמירתה, כי בכוונתה לעזבו - איים המבקש על המתלוננת כי ירצחנה. במקרה אחר, היכה המבקש את המתלוננת בראשה, מיד לאחר חזרתם מבית החולים לאחר לידת בנם. כן איים, כי יביא לאשפוזה ולכך שילדיה יילקחו ממנה. במקרים נוספים (בין השנים 2008-2005) סטר המבקש למתלוננת, היכה אותה בראשה באגרופיו, עיקם את ידה ואף נשכהּ.

ג.

ביום 21.6.10 נגזר דינו של המבקש, בית המשפט עמד על חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. נקבע, כי אין מקום ליתן יתר משקל לעברו הנקי של המבקש, נוכח ריבוי המעשים והימשכותם, וכי נוכח האינטרס הציבורי בהרתעה מפני השימוש באלימות - אין להשית עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. מנגד נקבע, כי אין למצות את הדין עם המבקש, כיון שזוהי עמידתו הראשונה בפני בתי המשפט. כן ניתן משקל לקולה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ולתפקודו התקין לאורך השנים (למעט עבירות אלה). לפיכך, נגזרו על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות או איומים. יצוין, כי כעת מצויים בני הזוג בעיצומם של הליכי גירושין.

ד.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 11.4.11 (המבקש חזר בו מערעורו על הכרעת הדין לאחר שמיעת טיעוני הצדדים). בטרם ניתן פסק הדין, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש. בתסקיר הראשון (מיום 12.12.10) נאמר, כי עולה ספק באשר לרצונו ויכולתו של המבקש להשתלב בטיפול אינטנסיבי בתחום האלימות, אף שזה נדרש לצמצום הסיכון להישנותה של התנהגות אלימה מצדו. בתסקיר משלים (מיום 17.2.10) נאמר, כי המבקש נמצא מתאים לטיפול במסגרת קבוצתית, אך לא במסגרת פרטנית אינטנסיבית. נוכח התרשמות שירות המבחן, כי חל שינוי מסוים בגישתו של המבקש - הומלץ על ענישה שיקומית בענייננו, קרי, השתת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות והעמדתו בצו מבחן.

ה.

על אף המלצת שירות המבחן, לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב בעונשו של המבקש. נקבע, כי בית משפט השלום איזן נכונה את השיקולים לקולה ולחומרה בעניינו של המבקש, ואין מקום להתערב בכך. צוין, כי אף אם חזרתו מהערעור על הכרעת הדין מלמדת על לקיחת אחריות מסוימת מצדו של המבקש - עדיין מגלם עונשו איזון נכון בין נסיבותיו האישיות לבין חומרת מעשיו והצורך בהרתעה. בנוגע לתסקירים נאמר, כי עולה מהם שהמבקש מתקשה בהכרה בבעיותיו (ובעיקר התנהגותו האלימה והאובססיבית), וחרף הצהרותיו טרם השתלב בהליך טיפולי.

הבקשה

ו.

בבקשה (מיום 12.5.11) נטען, בעיקר , כי לא היה מקום לדחות את ערעורו של המבקש נוכח עמדתו הראשונית ביחס לטיפול אינטנסיבי, שכן כבר בתסקיר המשלים בענייננו נאמר, כי חל שינוי בגישתו והוא נכון להשתלב במסגרת מתאימה. עוד נאמר, כי כיום נמצא המבקש בעיצומו של הליך קבלה למסגרת טיפולית בבית נועם. לבקשה צורפה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

ז.

לאחר העיון לא ראיתי להיעתר לבקשה. ראשית, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית ומשפטית (רע"פ 3420/11 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) אשר בשכמותה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. בסופו של יום, הבקשה עוסקת בחומרת עונשו של המבקש, אשר היא "כשלעצמה, אינה מהוה עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת" (ע"פ 3516/11 דהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 2046/03 מוסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, לא מצאתי כי עונשו של המבקש חורג מהענישה המקובלת בכגון דא.

ח.

גם לגופה אין מקום להיעתר לבקשה. שירות המבחן, שלהמלצותיו נודע משקל רב, אינו המכריע בהליך הפלילי:

ידוע הוא כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה וכלי עזר, ואין הוא מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית, בשים לב להמלצת שירות המבחן (רע"פ

2366/10 ג'אבלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)

השופט ג'ובראן) .

(ראו גם אהרון ברק, "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים" בתוך מבחר כתבים בעריכת א' כהן וי' זמיר, (תש"ס-2000), 653, 656-655). בענייננו, לאחר בחינת שיקולים רלבנטיים נוספים, מעבר לשיקול השיקום, ובראשם האינטרס הציבורי ושיקול ההרתעה - לא מצא בית המשפט המחוזי להקל בעונשו של המבקש, ובכך לא נפל פגם. מעשי האלימות בהם נקט המבקש חמורים ומכוערים הם - המבקש היכה את המתלוננת ואיים עליה משך מספר שנים, ולא חסך ממנה את שבטו בעודה בבית חולים, או כאשר היא אוחזת בבנם. אלימות זו, אשר למרבה הצער אינה בבחינת מחזה נדיר במחוזותינו, ראוי שתיענה בענישה מרתיעה - הן במובנה הציבורי והן בעניינו הפרטני של המבקש. לבסוף נציין, כי המבקש הביע עתה את נכונותו להשתלב בטיפול אינטנסיבי. יש לקוות כי במהלך המאסר ישובץ המבקש באופן שיאפשר טיפול, שהוא זקוק לו לתועלתו ולתועלת סובביו.

ט.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, קרי, ביום 22.5.11 בשעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי-מרכז.