פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8559/13
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
מאיר וקנין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיאה, השופטת ד' ברלינר; כב' סגן הנשיאה,
השופט ג' קרא וכב' השופטת מ' סוקולוב) מתאריך 04.11.2013 בתיק עפ"ג 5821-07-13
בשם
המבקש:
עו"ד
מאיה סטול-רייטן
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיאה, השופטת ד' ברלינר ; כב' סגן-הנשיאה, השופט ג' קרא וכב' השופטת מ' סוקולוב ) מתאריך 04.11.2013 ב-עפ"ג 5821-07-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' עוזיאל ) ב-ת"פ 13299-11-11 (שעסק גם ב-פ"ל 427-08-10, אשר צורף אליו).
להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
2.
בתאריך 15.06.2010, בסמוך לשעה 15:30 נהג המבקש במשאית ברחובות העיר חולון, כשברכבו כ- 1.5 גרם של הרואין. בדיקת שכרות שנערכה למבקש העידה על הימצאות סמים מסוכנים (חשיש/מריחואנה, הרואין ומתדון) בגופו בעת הנהיגה.
בעקבות האירוע הנ"ל הוגשו כנגד המבקש שני כתבי אישום: כתב אישום אחד הוגש לבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (ב-פ"ל 427-08-10) בגין עבירות של נהיגה בשכרות (עבירה לפי סעיף 62(3) ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה )) ונהיגה בקלות ראש (עבירה לפי סעיף 62(2) ל פקודת התעבורה ) וכתב אישום נוסף (מתוקן) הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ב-ת"פ 13299-11-11) בגין עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג)סיפא ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) ).
המבקש ביקש לצרף את שני כתבי האישום הנ"ל לתיק ת"פ 13299-11-11. הוא הורשע (בתאריך 26.11.2012) בכל העבירות שיוחסו לו עקב הודייתו במסגרת הסדר טיעון. יצוין כי הצדדים הסכימו ביניהם לעניין רכיבי העונש השונים, אך השאירו בידי המבקש את האפשרות לטעון לעניין אורך תקופת הפסילה של רשיון הנהיגה שתושת עליו.
בתאריך 19.05.2013 נגזר דינו של המבקש והושתו עליו העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי (בתנאי שהמבקש לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים , או עבירה של נהיגה בשכרות
במשך 3 שנים); קנס בגובה 1,000 ש"ח ופסילת רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים.
3.
המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין – לבית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 02.07.2013, ובו ביקש להשיג על קביעות בית משפט השלום הנכבד לעניין רכיב פסילת הרשיון שבגזר-הדין (בדגש על אורך תקופת הפסילה). אגב הגשת הערעור עתר המבקש להכנת תסקיר מבחן בעניינו. בתאריך 04.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש, זאת לאחר שנעתר לבקשתו להכנת תסקיר מבחן ולאחר שקיבל לידיו את התסקיר האמור ובחן את ממצאיו.
בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את טענת ההגנה, שלפיה נוכח הסדר הטיעון, שהתיר למבקש לטעון לתקופת פסילה נמוכה מהמינימום הקבוע בחוק – היתה חובה על בית משפט השלום הנכבד לגזור על המבקש עונש פסילה נמוך מהמינימום הקבוע לעבירה של נהיגה בשכרות. בית המשפט המחוזי הנכבד אף דחה את טענות ההגנה לעניין הצורך להתחשב בפגיעה שתגרם למבקש, אשר עובד כנהג מקצועי וזקוק לרשיון הנהיגה לפרנסתו. בית המשפט המחוזי הנכבד סבר בהקשר זה שהאיזון בין הפגיעה במבקש לפגיעה בציבור נוטה לחובת המבקש. גם טענות המבקש כי תיקון 113 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113 ) משפיע על אופן היישום של הוראות סעיף 39א ל פקודת התעבורה – נדחו לגופן. לבסוף, בית המשפט המחוזי דחה את טענות באת-כח המבקש נגד אופן עריכת התסקיר, שהוכן עקב עתירתו של המבקש לכך. בית המשפט המחוזי הנכבד סבר שלא נפלו פגמים באופן עריכת התסקיר, וניתן להסתמך על תוצאותיו גם אם איננו משרת את כוונתו המקורית של המבקש עת עתר להכנת התסקיר.
טענות המבקש
4.
המבקש חוזר בבקשה שלפני על הטענות שטען בערעורו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. לטענתו, הבקשה מעלה סוגיה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, וזאת בכל הנוגע ליחס שבין תיקון 113 לבין סעיף 39א ל פקודת התעבורה . המבקש טוען עוד בבקשתו כי המקרה דנן מעורר "בעיה אנושית-מצפונית", המחייבת התערבות בגזר-הדין שהושת על עליו, וזאת נוכח הנזק שעלול להיגרם לו ולמשפחתו אם עונש הפסילה ייוותר על כנו.
בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילת הרשיון שהושת על המבקש.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות , שכן היא איננה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, המצדיקה הענקת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) ואף לא נראה כי נגרם פה למבקש עיוות דין המצדיק התערבות, כמשמעו בפסיקה.
אבהיר את הדברים להלן.
6.
המבקש אמנם ביקש לעטות את טענותיו באדרת של סוגיות החורגות כביכול מעניינם של הצדדים הישירים, אך נסיון זה איננו צליח. שאלת היחס בין תיקון 113 לבין סעיף 39א ל פקודת התעבורה
– איננה מחייבת התערבות במסגרת של ערעור ב"גלגול שלישי", במיוחד כאשר בבית משפט זה כבר הובעה דעה בדבר היעדר סתירה בין תיקון 113 ל חוק העונשין לבין סעיף 39א ל פקודת התעבורה (עיינו: רע"פ 2829/13 מוריאל נ' מדינת ישראל , בפיסקה 14
(29.04.2013); עיינו גם בחוות דעתי ב-ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (04.12.2013) ביחס לעונשי מינימום בכלל).
7.
זאת ועוד – אחרת. הבקשה שלפני מכוונת כנגד חלק מ גזר-הדין שהושת על המבקש, וליתר דיוק כנגד עונש פסילת הרשיון שהושת עליו. בנסיבות אלה חלה פה ההלכה המחמירה, שלפניה תינתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה (עיינו: רע"פ 8527/12 ששון נ' מדינת ישראל (28.11.2012)). סטייה כאמור לא מתקיימת בענייננו, מה גם שנקודת המוצא בסעיף 39א ל פקודת התעבורה לגבי עונש פסילת הרשיון בגין אחת מהעבירות בגינן הורשע המבקש – היא עונש מינימלי של פסילת רשיון למשך שנתיים.
8.
אשר לטענתו של המבקש בדבר קיומה של "בעיה אנושית-מצפונית" המצדיקה מתן רשות ערעור ואף התערבות בפסק-דינו של בית המשפט הנכבד קמא – אני סבור כי המקרה שלפני איננו נכנס בגדר המקרים הנדירים שבהם יתערב בית משפט זה בקביעות של בתי המשפט קמא הנכבדים במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט המחוזי הנכבד הצר על הפגיעה בפרנסתו של המבקש, אך ציין כי אין בכך כדי לאיין את השיקולים האחרים התומכים בעונש הפסילה לתקופה של שנתיים, וכי האחריות לתוצאה הנ"ל מוטלת על המבקש עקב המעשים בגינם הורשע. אין לי אלא לאמץ את עמדתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בעניין זה.
9.
סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית .
10.
בשים לב לתוצאה הנ"ל – מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילת רשיון הנהיגה. ככל שהמבקש טרם הפקיד את רשיון הנהיגה שלו – הוא מתבקש לעשות כן בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק-דינו ו ללא דיחוי .
ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"ד
(24.12.2013).
ש ו פ ט