רע"פ 8609/11 תומר לוי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 46426-06-11, כבוד השופטים א' אפעל-גבאי, ר' כרמל וי' מרזל ) מיום 3.10.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, מיום 15.5.2011 (ת"פ 7452/08, כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. על פי הנטען בכתב אישום, ביום 9.8.2005 נמצא בביתו של המבקש סם מסוכן מסוג קנובוס במשקל נטו של 506.76 גרם . ביום 9.3.2011 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי בלבד. ביום 15.5.2011 גזר עליו בית המשפט שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973, למעט עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי בלבד; 30 ימים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי בלבד; קנס בסך 2,000 ש"ח.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 3.10.2011 דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי טענותיו של המבקש אינן מקימות ספק סביר באשמות, וכי אין עילה להתערב בהרשעתו. לעניין העונש נקבע כי אין מקום להימנע מהרשעה במקרה זה, נוכח כמות הסם הגדולה אשר החזיק המבקש ובשל העובדה שהוא לא נטל אחריות על מעשיו, ולא הביע חרטה.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי עניינו מקים עילה למתן רשות ערעור מאחר שלטענתו זו הדרך היחידה להימנע מתוצאה קשה במיוחד, או בלתי צודקת. במסגרת הבקשה המכילה טענות רבות ומגוונות תוקף המבקש הכרעות שונות

של עובדה ומהימנות אשר נקבעו בערכאות הקודמות. בעניין זה טוען המבקש כי היה על בית המשפט לפסול את הודאתו שכן לא הודעה לו זכותו להיוועץ בעורך דין, ואף זו נשללה ממנו כשביקש לממשה. כן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על עובדה מוטעית, אשר הינה עובדה מהותית להגנתו, והיא התיעוד הרפואי בדבר מחלת הסרטן של אימו.

מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מגלה כל עילה למתן רשות ערעור. לטענתה, הרשעתו של המערער בוססה על תשתית ראייתית איתנה, אשר אין בגרסתו המאוחרת של המבקש כדי לערערה. באשר לסוגיית ההיוועצות עם עורך דין, טוענת המשיבה, כי הערכאות הקודמות קבעו כממצא עובדתי כי השוטרים לא דחו את בקשתו המפורשת להיפגש ולהיוועץ בעורך דין. אלא לטענת המשיבה, ענייננו במחדל חקירתי אשר במסגרתו לא הודעה למבקש זכותו להיוועץ בעורך דין. יתרה מכך טוענת המשיבה, כי אף אם תתקבל גישתו של המבקש בעניין זה, אשר תביא לפסילתה של הודאתו שנגבתה במשטרה, הרי שאין בכך לשנות את התוצאה המשפטית, מאחר שהודאתו הספונטאנית אשר ניתנה מיוזמתו מיד עם תפיסת הסם, עדיין תקפה ועומדת. לצד האמור, מקבלת המשיבה את טענת המבקש כי נראה שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע לקביעה בדבר אישורי המחלה של אימו, אולם לטענתה מדובר בפרט שולי, אשר אין בכוחה לשנות את הממצאים העובדתיים כפי שאלו נקבעו.

בתגובתו לתגובת המשיבה דוחה המבקש את טענת המשיבה כי אישורי המחלה של אימו מהווים פרט שולי במארג הראיות. כמו כן, משיג המבקש על טענת המשיבה כי הוא התגורר בחדר בו נמצא הסם. בנוסף, שב ומתנער המבקש מהודאתו הספונטאנית, ואף מעלה את הבעיות השונות שבקבלת ההודאות שנגבו במשטרה. כן, שב ומעלה המבקש את הנימוקים שהביאו לכבישת גרסתו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה, בתגובת המבקש לתגובה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, על אף טענותיו איני מוצא כי בקשתו מגלה עילה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית.

אוסיף, כי בחינת פסקי הדין של הערכאות הקודמות מעלה כי על אף טענותיו של המבקש, והבעתיות הנטענת בהתנהלות המשטרה קיימת תשתית ראייתית מספקת להרשעתו. ידועה ההלכה בדבר היקף התערבותה המצומצם של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"פ 5336/11

יגמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.8.2011)). איני מוצא כי טענותיו של המבקש מקימות הצדקה לחרוג מאמות מידה מושרשות אלו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.