פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8616/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יהודה מלאך
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 356/05 מיום 20.7.2005, שניתן על-ידי כבוד
השופט ע' גרשון
בשם המבקש : בעצמו
בשם המשיבה : עו"ד אוהד
גורדון
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (ת. 5126/04) בגין עבירה של הפרעה לתנועה, לפי תקנה 71(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 1.12.2002 בשעה 19:30, עצר המבקש את רכבו (להלן: הרכב) ברחוב יד לבנים בחיפה, באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה.
בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית-המשפט ציין, כי הוא מוצא את עדותו של רס"ר דוד כהן (להלן: השוטר), אשר רשם למבקש את הדו"ח בגינו נשפט (להלן: הדו"ח), אמינה עליו וביסס עליה את הרשעת המבקש. בית-המשפט דחה בפסק-דינו את טענתו של המבקש, לפיה בדרך בה החנה את רכבו לא היה משום הפרעה לתנועה. כן דחה בית-המשפט את טענתו, לפיה אשתו היא זו שהחנתה את הרכב, משלא הפריך את החזקה שבסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), לפיה רואים את בעל הרכב כמי שהעמיד או החנה את הרכב במקום האסור לחניה, זולת אם הוכיח מי עשה כן. בית-המשפט גזר על המבקש קנס של 500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו.
על הכרעת-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו, כי בית-המשפט השלום לתעבורה ביסס כהלכה את הממצאים העובדתיים אותם קבע על סמך הראיות שהובאו בפניו וכי אין להתערב בהם. בית-המשפט המחוזי דחה גם את טענתו של המבקש, לפיה לא הוכח שהוא זה שהחנה את הרכב, לאור החזקה שבסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה שב וטוען המבקש, כי המשיבה לא יצאה ידי חובתה להוכיח, כי הוא זה שהחנה את הרכב. לטענתו, המקרה דנן מעלה את השאלה, מהי מידת ההוכחה הנדרשת לשם הפרכת החזקה שבסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה. כן שב וטוען המבקש, כי לא הוכחו נסיבות העבירה בגינה הורשע.
מנגד טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית יוצאת דופן, אשר תצדיק דיון שלישי בעניינו של המבקש, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). לטענת המשיבה, אין מקום להתערב בקביעתו של בית-משפט השלום לתעבורה, לפיה לא הפריך המבקש את החזקה שבסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הגם שהמבקש ניסה להלביש את טענתו בכסות עקרונית, הרי שבמהותה הטענה נותרה ועודנה טענה כנגד קביעתו של בית-משפט השלום לתעבורה, לפיה המבקש לא הצליח להפריך את החזקה הקבועה בסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה. משכך, אין בקשת רשות הערעור מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. גם באם נקבל את טענתו של המבקש, לפיה די היה בהצביעו על אשתו, כמי שהחנתה את הרכב, בכדי להפריך את החזקה שבסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה, הרי שהמשיבה עמדה בנטל ההוכחה בעניין זה, משהביאה כראיה את המכתב אותו שלח המבקש ביום 31.12.2002 למשטרת ישראל בבקשה לביטול הדו"ח, בו הודה המבקש, כי הוא זה שהחנה את הרכב. ניסיונותיו של המבקש לשלול ראיה זו נדחו על-ידי בית-המשפט המחוזי ולא ראיתי מקום להתערב בקביעתו זו.
בדומה, אין מקום לקבל גם את טענתו של המבקש, לפיה שגה בית-המשפט השלום לתעבורה משקבע, כעניין שבעובדה, כי רכבו הפריע לתנועה. זאת, בהתאם להלכה, לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית (ראו רע"א 4599/02 ישפה הנדסה אינטרנשיונל בע"מ נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (לא פורסם); ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205).
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ח' בטבת תשס"ו
(8.1.2006).
ש
ו פ ט