רע"פ 863/19 אברהם נסים זגורי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיאה י' צלקובניק ) בעפ"ת 8598-08-18 מיום 24.1.2019, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (השופטת הבכירה ר' שורץ ) בתת"ע 5132-03-18 מיום 7.5.2018, וכן על החלטתו מיום 18.7.2018, הדוחה את הבקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין.

2.

המבקש הורשע, לאחר שלא התייצב לדיון בעניינו, בביצוע עבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות ) . בית משפט השלום השית על המבקש קנס בסך 2,000 ש"ח, עונש של 30 ימי פסילת רישיון בפועל, וכן עונש של 2 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

3.

בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין נדחתה, תוך שנקבע כי ההזמנה לדין נשלחה אליו בדואר רשום עם אישור מסירה, וכי בדברי המבקש על כך שלא חתם על קבלת הדואר בעצמו אין כדי לסתור את חזקת המסירה המנויה בתקנה 44א לתקנות.

4.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה. נקבע כי אין כל חומרה בעונש שהוטל על המבקש, לנוכח העבירה שביצע וכן לאור העובדה כי עומדות לחובתו

54 הרשעות קודמות ובכללן 5 הרשעות קודמות שעניינן שימוש בטלפון ללא דיבורית.

5.

המבקש לא הסתפק בכך, והגיש בקשת רשות ערעור זו, במסגרתה הוא חוזר על הטענות כפי שנטענו בערכאות דלמטה, ומדגיש כי החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו שלו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינהּ להידחות.

7.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, ובכלל זה כאשר הבקשה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כשנסיבות המקרה מעוררות שיקולי צדק ייחודיים או חשש מפני עיוות דין.

המקרה שלפניי לא בא בגדרי אמות המידה האמורות, ומשלא היה בידי המבקש כדי לסתור את חזקת המסירה, והעונש שהושת עליו הולם את העבירה שביצע – דין הבקשה להידחות.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.