פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"פ
866/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש
:
עיד
שריף
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 937/01 מיום 8.1.2002
שניתן על ידי השופטים מ' בן-דוד, ח' גלפז ונ' אפל-דנון
בשם
המבקש: עו"ד ראיד מסאלחה
החלטה
המבקש הודה כי הסיע שלא כדין שתי נשים תושבות הרשות הפלסטינית לישראל, על מנת להעסיקן. משכך, הורשע הוא בעבירת הסעה שלא כדין, ובעבירת סיוע לכניסה לישראל שלא כדין - שתיהן עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-. בבית-משפט השלום הושת עליו מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, וכן קנס בסך 2000 ש"ח והתחייבות להימנע מלעבור עבירה דומה נוספת על סך 5000 ש"ח.
המדינה ערערה על קולת העונש לבית-המשפט המחוזי. ערעור זה התקבל, תוך שנקבע כי מדיניות הענישה בעבירות מעין אלה היא הטלת מאסר בפועל, ובמקרה דנן לא עלה בידי המבקש להצביע על טעם המצדיק סטיה ממדיניות זו. משכך, גזר הוא על המבקש עונש מאסר של חודש אחד לריצוי בפועל, בנוסף לעונשים האחרים שהושתו עליו בבית-משפט השלום.
על פסק-דין זה הוגשה הבקשה שלפניי, בגידרה טוען המבקש כי הנשים אשר הביא ללא היתר, אינן מהוות סכנה בטחונית חמורה המצדיקה הטלת עונש של מאסר בפועל.
הבקשה איננה יכולה להתקבל. בטענות המבקש אין כדי להצביע על טעם המצדיק התערבות בהחלטת ערכאת ערעור בגלגול שלישי. מעבר לדרוש אציין, כי עבירת הסיוע לכניסה לישראל שלא כדין היא עבירה חמורה, הנושאת עימה סיכון בטחוני בעל משקל רב. מדיניות ענישה ראויה מחייבת איפוא הטלה של עונש ממשי, שיש בו כדי להרתיע את הרבים, ולהלום את חומרת העבירה. ראו רע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). משכך, אין אני מוצאת מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
הבקשה נדחית איפוא.
ניתנה היום, ט"ו בשבט (28.1.02).
ש ו פ ט ת