רע"פ 8688/08 ציון אמויאל נ. מדינת ישראל

1.

לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו הוגש כתב אישום, בו נטען כי ביום 14.3.2008 נמצא המבקש נוהג ברכב מנועי בהיותו שיכור. בבדיקת דגימה של אוויר נשוף שנערכה לו, נמצאה כמות אלכוהול בשיעור 460 מיקרוגרם בליטר, העולה על המידה המותרת בתקנות התעבורה.

בעקבות כך יוחסה למבקש עבירה לפי סעיף 62(3) בשילוב עם סעיפים 64ב(א) ו-39 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.

בדיון שהתקיים ביום 5.5.2008, הוקרא כתב האישום בפני המבקש והוא הגיב עליו בזו הלשון:

"אני מודה ששתיתי על קיבה ריקה. אני מודה באישום. אני לא מכחיש. אני עובד – אני מתעסק בגינון. בלי רישיון אני לא יכול לעבוד".

בהתבסס על תשובה זו הרשיע בית-המשפט לתעבורה ( כבוד השופט י' ויטלסון ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו, וגזר את דינו לקנס בסך 300 ש"ח או עשרה ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 24 חודשים, ופסילה על-תנאי בת חמישה חודשים. בית-המשפט מצא להקל עם המבקש לעניין הקנס נוכח מצבו הכלכלי.

3.

לגרסת המבקש, לאחר שקיבל את הפרוטוקול לידיו התברר לו כי הוא אינו משקף נכונה את כוונת הדברים שנאמרו על ידו במהלך הדיון. משכך, הוא פנה לבית-המשפט לתעבורה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. הוא טען כי אמנם הודה ששתה כוסית וחצי של משקה אלכוהולי על קיבה ריקה, אולם הכחיש כי היה שיכור. בית-המשפט לתעבורה דחה בקשה זו, בנימוק כי הפרוטוקול משקף נכונה את דבריו של המבקש.

4.

על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי, בגדרו טען כי יש לזכותו, ולו מחמת הספק, נוכח הטעות שנפלה בפרוטוקול הדיון. לחלופין, עתר המבקש להקל בעונשו ולהפחית מעונש הפסילה שהושת עליו. ביום 15.9.2008 דחה בית-המשפט המחוזי ( כבוד השופטת י' אמסטרדם ) את הערעור, לאחר שלא מצא כי נפל פגם בשיקול-דעתו של בית-המשפט לתעבורה.

5.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו בפני בית משפט זה, ובפיו אותה טענה לפיה פרוטוקול הדיון אינו משקף נאמנה את תשובתו לכתב האישום. לגישתו, הותרת הרשעתו על כנה יש בה כדי לגרום לתוצאה קשה ובלתי צודקת.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר למבקש, הואיל ועניינו אינו מעורר שאלה עקרונית כלשהי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אף לגופו של עניין סבורני, כי אין בבקשה ממש. כבר נפסק בעבר, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן תיקון פרוטוקול (רע"א 3802/03 יבוא גליל בע"מ נ' פרי מבחר חברה לאריזה וקירור בע"מ ואח' (לא פורסם, 14.9.2003)).

בית- המשפט לתעבורה קבע כממצא שבעובדה כי אין יסוד לבקשה לתיקון הפרוטוקול, באשר משקף הוא את הדברים שנאמרו מפיו של המבקש כהווייתם. איני מוצא מקום להתערב בהחלטה זו. לא זו, אף זו: המבקש אינו מכחיש כי הודה בפני בית המשפט לתעבורה כי שתה כוס וחצי של משקה אלכוהולי על קיבה ריקה. כל טענתו היא כי לא הודה כי היה שיכור. אולם, הגדרת שכרות לעניין העבירה אשר יוחסה לו קבועה בסעיף 64ב(א)(3) לפקודת התעבורה, ולפיה שיכור הינו "מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת". בהתאם לכך, מורות תקנות 169א ו- 169ב לתקנות התעבורה, כי לעניין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודת התעבורה, יראו אדם כשיכור אם כמות האלכוהול המצויה בדמו

עולה על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אויר נשוף. כאמור, בבדיקת נשיפה שנערכה למבקש נמצאה כמות אלכוהול בשיעור 460 מיקרוגרם, היינו במידה העולה על המותר בחוק. משלא ערער המבקש על אותו ממצא, שוב לא היה מנוס מלקבוע, בלא קשר להודיתו, כי נהג בשכרות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.