רע"פ 8720/02 יעקב משה בן נדור אריה נ. מדינת ישראל

בתאריך 3.12.00 נמצא המבקש כשהוא נוהג במכוניתו בזמן פסילה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. המבקש הודה כי נהג באותו מועד ברכב, אך טען כי על-פי אישור מזכירות בית-משפט השלום (לתעבורה) בחדרה, הופקד רישיון הנהיגה שלו במזכירות בתאריך 27.5.99, וכי לפיכך עונש הפסילה – שהושת עליו למשך חודשיים בניכוי פסילה מינהלית של תשעה ימים – תם באותה העת.

בית-משפט השלום (לתעבורה) בתל-אביב-יפו דחה את טענתו של המבקש, וקבע כי האמור באישור מזכירות בית-המשפט מקורו בטעות, כי המבקש לא הפקיד רישיונו בתאריך 27.5.99, ואף לא לאחר מכן, שכן בתאריך 11.3.01 הצהיר המבקש על אובדן רישיון הנהיגה הזמני שהיה ברשותו. עוד נקבע, כי על-פי תקנות התעבורה פסילת רישיון נהיגה תחל מיום מתן גזר-הדין, ואולם מניינה יחל אך ורק מהמועד שבו הומצא רישיון הנהיגה למזכירות בית-המשפט, ואם אבד הרישיון, מהמועד שבו הוגש תצהיר על אובדן הרישיון. לבסוף קבע בית-משפט השלום, כי המבקש הגיש את התצהיר על אובדן רישיונו בתאריך 11.3.01, כי מניין הפסילה הֵחֵל בתאריך זה, וכי לפיכך בתאריך 3.12.00 עוד לא הֵחֵל מניין הפסילה, ומכאן שהמבקש נהג בזמן פסילה.

על המבקש הוטלו 3 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתם, פסילת רישיון לתקופה של שנה ופסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וטען כי מאישור המזכירות עולה שהרישיון הופקד בתאריך 27.5.99, וכי אין לבית-המשפט השלום סמכות להתערב בהחלטה מינהלית של מזכירות בית-המשפט. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו, בקובעו כי אין לראות באישור המזכירות החלטה מינהלית, כי האמור באישור זה ניתן לבחינה ככל ראיה אחרת, וכי מסקנת בית-משפט השלום לפיה האישור לוקה במספר טעויות מקובלת עליו. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי העונש שהוטל על המבקש הינו סביר והולם את רף הענישה המקובל, וכי לפיכך אין להתערב בו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי מסקנת בית-משפט השלום, לפיה לוקה אישור מזכירות בית-המשפט במספר טעויות, הינה מסקנה סבירה שאין להתערב בה, ולאור הצהרת המבקש מתאריך 11.3.01, כי איבד את רישיונו, יש למנות את תקופת הפסילה של המבקש מיום זה, ועל-כן בדין קבעו הערכאות הקודמות כי בעת שנתפס, נהג המבקש בזמן פסילה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.