פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8737/08 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
דוד גיל דהן
נ ג ד
המשיבה:
עיריית נתניה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה בעפ"א 6132-05-08 שניתן על ידי כבוד השופטת
נגה אהד
ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (עמ"ק 2461/06) בגין עבירה של השלכת פסולת בשטח ציבורי, לפי סעיף 139 לחוק העזר בנתניה, שמירת הסדר והניקיון, התשמ"ג-1982.
על פי הנטען בכתב האישום, ביום 15.9.2005 בשעה 12:00, המבקש השליך בגדים בשטח ציבורי בניגוד לחוק.
מהראיות שהיו בפני בית המשפט עולה כי ביום האירוע הפקח מר אודי בן דוד [להלן: הפקח ] הבחין בפסולת הכוללת בגדים, נעליים ומסמכים שונים לצד מכולת אשפה ברשות הרבים. משפשפש בפסולת מצא מסמכים המעידים כי היא שייכת למבקש. על בסיס המידע במסמכים הגיע הפקח לבית בו שהה המבקש אשר אישר שהמסמכים שייכים לו. בשלב זה סרב המבקש למסור פרטים מזהים נוספים והפקח, יחד עם פקח אחר אשר הגיע למקום, רשמו את פרטיו של המבקש על פי מספר הרישוי של רכבו אשר חנה במקום, ורשמו למבקש דו"ח על סך 660 ש"ח.
ביום 21.1.2007 הרשיע בית המשפט (כבוד השופטת א' טלמור ) את המבקש בביצוע העבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום משמצא כי לא נפל פגם ברישום הדו"ח. בית המשפט גזר על המבקש קנס בסך 750 שקל או 10 ימי מאסר תמורתו וסרב לבקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להגשת ערעור מטעמו.
כנגד הכרעת הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70557/07) בו טען כנגד עדותו של הפקח, וכן כי השכנים שכביכול נכחו במקום האירוע לא הובאו להעיד בפני בית המשפט. כמו כן טען כנגד התנהלותה של עיריית נתניה בנושא פינוי אשפה וכן בעניינים נוספים שאינם קשורים ישירות לקנס אשר הוטל עליו. בנוסף, ביקש מבית המשפט כי ימונה לו סנגור ציבורי לאחר שבקשתו למינוי סנגור נדחתה על ידי הסנגוריה הציבורית.
ביום 21.5.2008 עיכב בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן ) את ביצוע תשלום הקנס באופן חריג, לאור העובדה כי המבקש חי על קצבת נכות. בית המשפט הוסיף כי לאחר שהערעור ייקבע לדיון, בית המשפט אשר יידון בו לגופו ידון גם בבקשתו של המבקש למינוי סנגור ציבורי.
ערעורו של המבקש נידון לבסוף בפני בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"א 6132-05-08). ביום 8.9.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת נ' אהד ) את הערעור בקובעו כי לא נפלה כל טעות בהכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה שב ומעלה המבקש את טענותיו כנגד הרשעתו. עיקר טענותיו מופנות כנגד אי עמידת עיריית נתניה בחובותיה לפינוי אשפה מהמכולה שלצידה הונחו הבגדים, שהייתה מלאה באותו הזמן, לטענתו. עוד מוסיף המבקש כי פקחי העירייה, יחד עם שכניו, רקמו קנוניה נגדו אשר היא העומדת מאחורי עדות הפקחים בפני בית המשפט. על כך מוסיף המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי מרכז משלא מינה לו סנגור ציבורי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז.
לאחר שעיינתי בבקשה, בפסקי הדין ובהחלטות הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי בית משפט, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים אותם קבעו הערכאות הקודמות. בית משפט השלום הרשיע את המבקש על סמך שלל העדויות והראיות אשר באו לפניו, כולל עדותם של שני פקחי העירייה אשר נכחו במקום, עדויות אשר מצא כנות ומדויקות. בית המשפט המחוזי מרכז אף חזר ובחן בקפידה את טענות המבקש אך לא מצא בהן כדי לפגום בפסק דינו של בית משפט השלום. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אף טענת המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי מרכז משלא מינה לו סנגור ציבורי דינה להדחות. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לא קבע כי יש למנות למבקש סנגור ציבורי אלא קבע שבית המשפט אשר ידון בערעור ידון גם בבקשתו למנות סנגור. סעיף 18(ב) לחוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995, קובע כי במקרים בהם הנאשם אינו זכאי שימונה לו סנגור ציבורי על פי הוראות החוק, כבמקרהו של המבקש, אין מניעה
כי בית המשפט יחליט למנות לנאשם סנגור "אם הוא סבור שאינו יכול לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג". דהיינו, במקרים אלו נתונה שאלת הייצוג הציבורי לשיקול דעתו של בית המשפט לצורך ניהולו התקין של ההליך אשר לפניו. בית המשפט המחוזי מרכז בחר שלא להתייחס לסוגיה ולא נראה כי נפל פגם בשיקול דעתו לעניין זה.
אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא מתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש.
ניתנה היום, כ'
בחשון התשס"ט (18.11.2008).
ש ו פ ט