רע"פ 8752/18 ניסן ברנס נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופט ר' בן יוסף ) בעפ"ת 60614-07-18 שניתן ביום 14.11.2018, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו (השופט הבכיר י' ויטלסון ) בת"ד 744-09-16 מיום 10.6.2018.

2.

המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של נהיגה בקלות ראש ; עזיבת מקום התאונה; אי הגשת עזרה לנפגע תאונה; אי מסירת פרטים בתאונת נפגעים; נהיגה עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע; נהיגה עם רישיון רכב שתוקפו פקע, וכן בנהיגה ברכב ללא ביטוח.

3.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש נהג ברכבו בצורה פרועה, תוך שהתחמק ממחסום משטרתי, סיכן הולכי רגל במעבר חצייה, חצה צומת ברמזור אדום, פגע ברכב אחר שנכנס לצומת באופן שהביא לפגיעה בנהג הרכב ולנזק לכלי הרכב המעורבים, ולאחר מכן, למרות מעורבותו בתאונה בה נחבל אדם, הסיע את רכבו לאחור ועזב את המקום מבלי להושיט עזרה לנפגעים ומבלי להשאיר פרטים מזהים. כל זאת עשה המבקש כשרישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף, ללא ביטוח וללא רישיון רכב תקף.

4.

לאחר שדן בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנוהגת, ותוך התחשבות בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו האישיות של המבקש, השית בית משפט השלום על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר בפועל – 3 חודשי מאסר ראשונים שירוצו מאחורי סורג ובריח, ו-3 חודשים נוספים שירוצו בדרך של עבודות שירות, וזאת לצד ענישה נלווית.

5.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש נדחה.

כמו כן, בית המשפט דחה את הבקשה לריצוי מלוא עונש המאסר שהוטל על המבקש מאחורי סורג ובריח, משזו הוגשה בשלב דיוני מאוחר ומשלא נכללה בהודעת הערעור, ותוך שקבע כי אין בסמכותו להיעתר לבקשה "להחמיר את עונשו" של המבקש, וזאת נוכח הוראות סעיף 217 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"אם יבקש המערער [המבקש – י' א' ] לרצות את כל עונש המאסר מאחורי סורג ובריח כפי שהוא מבקש כאן, אפנה אותו לסעיף 51ב לחוק העונשין הדן, בית היתר, בסמכות המנהלית של הממונה על עבודות השירות והאפשרות שהמערער

ירצה את כל המאסר מאחורי סורג ובריח".

6.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה חוזר המבקש על טיעוניו כפי שנטענו בערכאות דלמטה בהתייחס לחומרת העונש שהושת עליו, ומוסיף כי ככל שתדחה בקשתו זו, יש לאפשר לו לרצות את עונש המאסר כולו מאחורי סורג ובריח.

7.

בתגובתה מיום 3.1.2019 טענה המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור על חומרת העונש להידחות. יחד עם זאת צוין כי:

"לצד זאת, תבקש המשיבה כי תינתן רשות ערעור אך ורק לעניין השאלה האם היה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת המבקש לגזור עליו את מלוא עונשו בדרך של מאסר בפועל. המשיבה תסבור שדין הערעור בעניין זה להתקבל ויש לקבוע כי המבקש ירצה את עונשו בדרך של מאסר בפועל".

8.

לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, אני סבור כי דינה בהתייחס לחומרת העונש להידחות. ההלכות בעניין זה ידועות הן – בקשתו של המבקש לא מעלה כל סוגיה עקרונית, והעונש שהושת עליו מקל ביחס למדיניות הענישה הנוהגת ולעבירות החמורות שביצע.

בנסיבות העניין, באשר לבקשה לרצות את מלוא עונש המאסר מאחורי סורג ובריח (ובהינתן הסכמת המשיבה לעניין זה), משסוגיה זו דורשת דיון בפני הרכב תלתא אף שניתנה הסכמה כאמור, יועבר התיק לדיון בהקדם, בכפוף לשיקולי היומן.