פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8760/17
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
יצחק שמחה סופר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל – הועדה המקומית לתכנון
ולבניה "ירושלים"
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים,
בע"פ
10101-08-17, שניתן ביום
16.10.2017, על-ידי כב' השופטת ח' מרים לומפ.
בשם המבקש:
עו"ד סאמי ארשיד
בשם המשיבה:
עו"ד חיים נרגסי
החלטה
1.
לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מרים לומפ ), בע"פ 10101-08-17, שניתן ביום 16.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ס' אלבו ), בת"פ 2200/09, מיום 25.7.2017, אשר נסבה על צו הריסה מנהלי שהוצא בעניינו.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 9.3.2009, הוגש כתב אישום נגד חייאב חיאה דני (להלן: הנאשם ), לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, אשר ייחס לו עבירה של ביצוע עבודה הטעונה היתר בלא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א)
לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) . מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשם ביצע תוספות בניה ללא היתר בשטח של כ-32 מ"ר (להלן: תוספות בניה ) בקומה ב' מעל דירה המצויה ברח' עובדיה 14 בעיר ירושלים (להלן: הדירה ).
3.
במסגרת דיון שהתקיים ביום 7.12.2011, ובהתאם להסכמת הצדדים, ביטל בית המשפט לעניינים מקומיים את כתב האישום נגד הנאשם בת"פ 2200/09, והורה על מתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, בנוגע לתוספות הבניה בדירה (להלן: צו ההריסה ),
4.
מועד ביצועו של צו ההריסה, אשר נקבע ליום 1.6.2012, נדחה מעת לעת על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים.
5.
ביום 10.7.2017, הגיש המבקש – אשר מתגורר בדירה – לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול צו ההריסה, בטענה כי הועדה המקומית לתכנון ולבניה "ירושלים" (להלן: הועדה
המקומית או המשיבה ) לא הוסמכה לבצעו. לחילופין, ביקש המבקש לדחות את מועד ביצועו של צו ההריסה עד לקבלת היתר בניה. ביום 25.7.2017, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המבקש, בקובעו, כי:
"אף כי בית המשפט לא קבע מפורשות כי ביצוע הצו יוטל על הועדה, הרי שהדברים עולים מפורשות מדברי ב"כ המאשימה בפרוטוקול הדיון, אשר ב"כ הנאשם נתן הסכמתו להם, ואין מקום לקרוא את החלטת בית המשפט במנותק מדברי ב"כ הצדדים שנכתבו בפרוטוקול. הואיל ומדובר בהחלטה שנתנה למעשה תוקף להסכמת הצדדים, הרי שיש לומר כי במתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק הוסמכה הועדה המקומית לבצעו"
אשר לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי " האינטרס הציבורי מחייב ביצוע הצו לאלתר ". לפיכך ניתנה ארכה לביצוע הצו, עד ליום 25.8.2017, " לצורך התארגנות בלבד ".
6.המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נסב על החלטתו של בית משפט לעניינים מקומיים. לטענת המבקש, בית המשפט לעניינים מקומיים שגה בקביעתו, כי צו ההריסה הוטל על הועדה המקומית, שכן ניתן להבין מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים, ביום 7.12.2011, כי הצו הופנה כלפי הנאשם. עוד טען המבקש, כי על-פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, המפנה לסעיף 205 לחוק זה – אין חובה כי צו ההריסה יבוצע על-ידי הועדה המקומית, אלא מדובר באפשרות בלבד.
7.
ביום 16.10.2017, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, בדבר ביטול צו ההריסה. בהתייחסו לפרשנות סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, קבע בית המשפט המחוזי, כי:
"צודק ב"כ המערער, שישנה אפשרות, כי הצו יוטל, הן על הועדה המקומית ו/או על אדם אחר, וזאת לאור לשון סעיף 213 לחוק, הקובע, כי רשאי בית משפט להרשות לוועדה המקומית לבצע את הצו...
יחד עם זאת הכלל הוא, כי צו מוטל על הועדה המקומית. כאשר הצו מוטל על אדם, יש לנקוב במי מדובר, שכן סעיף 212 תכליתו נועדה למקרים בהם לא ניתן להעמיד לדין אדם לאחר שזהותו אינה ידועה, ואשר אי אפשר למסור לו הזמנה לדין...ומכאן שאין אדם שניתן להטיל עליו את ביצוע הצו במרבית המקרים, ובמקרים היוצאים מן הכלל, יש לציין זאת.
ככל שישנן הסכמות לבטל כתבי אישום או במקרי התיישנות, כי הצו יוטל על אדם, במקרים כגון אלה, כאשר הדבר צוין במפורש, הצו אינו מוטל על הועדה המקומית".
בהמשך, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי בדיון שהתקיים ביום 7.12.2012, בבית המשפט לעניינים מקומיים, הסכימה המדינה לביטול כתב האישום בכפוף למתן צו הריסה, אשר ביצועו יוטל על הועדה המקומית, כאשר " בדיון נכחו הנאשם ובא כוחו עו"ד אריה יעקב, אשר לא אמרו דבר ". על כן, כך סבר בית המשפט המחוזי, ברור כי בית המשפט לעניינים מקומיים אימץ את הסכמת המדינה, שכן לא עמדה בפניו אפשרות אחרת או בקשה אחרת מטעם הצדדים.
בכל הנוגע לבקשה לדחיית ביצוע צו ההריסה, נקבע כי אין מקום להיעתר גם לבקשה זו, שכן בדין קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי היתר הבניה אינו בהישג יד.
בהינתן האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקובעו, כי " הצו ייכנס לתוקפו ביום 1.11.2017 ".
הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה
8.
בבקשה לרשות ערעור שלפניי, משיג המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה, חזר המבקש על הטענות שהועלו על-ידו בבית משפט המחוזי, בדבר חוסר סמכותה של הועדה המקומית, תוך הפנייה לסעיפים 212 ו-213 לחוק התכנון והבניה. המבקש הדגיש, בהקשר זה, כי שגה בית המשפט המחוזי, בפרשנות סעיף 212 לחוק התכנון והבניה; ועת קבע כי הסכמת הצדדים חלה גם באשר לסמכותה של הועדה המקומית לבצע את צו ההריסה. מעבר לכך, טען המבקש, כי מאחר שמדובר בהליך פלילי, יש להעדיף את " הפרשנות שמקלה עם הנאשם ".
9.בתגובת המשיבה לבקשה נטען, כי היא אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו למתן רשות ערעור ב "גלגול שלישי" , משאין היא מעלה שאלות החורגות מעניינו הפרטי של המבקש, וכוללת טענות אשר הועלו בפני בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו. לגופו של עניין, טענה המשיבה, כי המבקש, אשתו ובא-כוחו נכחו בדיון שנערך בבית המשפט לעניינים מקומיים, ביום 7.12.2011, ולא הביעו כל הסתייגות לגבי הסכמת המדינה לביטול כתב האישום בכפוף למתן צו ההריסה, שיבוצע על-ידה. עוד נטען על-ידי המשיבה, כי החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 7.12.2011, היא החלטה טכנית שאישרה את הסכמות הצדדים, כאשר " המבקש עצמו כלל לא היה צד לאותו הליך ולא ברור כלל מה מעמדו בעת הזו והאם רשאי הוא כלל לטעון כנגד ההחלטה... ".
דיון והכרעה
10.
כידוע, רשות ערעור ב "גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או כאשר מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש (רע"פ 1136/17 חברת פרופיל אבטחה ואחזקה בע"מ נ' מדינת ישראל (28.3.2017); רע"פ 460/17 אבו הדואן נ' מדינת ישראל (20.3.2017); רע"פ 10059/16 בדיר נ' מדינת ישראל (14.3.2017);
רע"פ 226/17 מסיקה נ' מדינת ישראל (6.3.2017)). לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובצרופותיהן, נחה דעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, משהיא נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לא. בנוסף, טענותיו של המבקש כבר הועלו בפני בית המשפט המחוזי, אשר התייחס אליהן ודחה אותן לגופן, ולפיכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מעין "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו (רע"פ 7665/16 א.
סביח למסחר כללי בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (14.11.2016); רע"פ 9632/16 מקוריה נ' מדינת ישראל (15.12.2016)). די בטעמים אלו, על מנת לדחות את הבקשה.
11.
למעלה מן הדרוש, אציין כי דינה של הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי, באשר לפרשנות סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, לפיה ביצועו של צו הריסה מוטל על הועדה המקומית לתכנון ובניה, זולת מקרים בהם נקבעה, באופן מפורש, זהותו של אדם אחר, אשר ניתן להטיל עליו את ביצוע צו ההריסה. בנידון דידן, וכפי שהבהיר בית המשפט המחוזי, לא זו בלבד שהמדינה ציינה במפורש, כי צו ההריסה יבוצע על-ידי הועדה המקומית, אלא שהנאשם ובא-כוחו לא הביעו " התייחסות פוזיטיבית, או הסתייגות " לעניין ביצועו של הצו על-ידי הועדה המקומית. בהתאם לכך, איני מוצא טעם מבורר להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להורות על ביטול צו ההריסה, אשר ביצועו הוטל על הועדה המקומית.
לא מצאתי גם לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי, בדבר דחיית מועד ביצוע צו ההריסה. בנסיבות אלו, סבורני כי אין מדובר במקרה חריג, המצדיק את התערבותה של ערכאה משפטית בהוצאתו של צו ההריסה, לא כל שכן "בגלגול שלישי" .
12.
סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת, וניתן לבצע את צו ההריסה, לאלתר.
ניתנה
היום, ג' בטבת התשע"ח (21.12.2017).
ש ו פ ט