רע"פ 8764/13 יניב חי נ. מדינת ישראל

1.

בבקשת רשות הערעור שלפניי, נטען על-ידי המבקש כי בית המשפט המחוזי קבע הלכה חדשה, לפיה אין מקום להטיל על התביעה להוכיח את דבר מיומנותו של מפעיל מכשיר הממל"ז (להלן: המכשיר ), וניתן להסתפק בעצם הסמכתו של המפעיל לתפעל את המכשיר.

עוד נטען, כי מדובר בעניין עקרוני החורג מעניינם הישיר של הצדדים בבקשה, ולפיכך יש מקום להעניק רשות ערעור במקרה דנן.

2.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, נחה דעתי, כי היא איננה ממלאת אחר התנאים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ".

הלכה היא, כי רשות ערעור תוענק במשורה, שכן היא שמורה לאותם מקרים מיוחדים המעוררים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה ציבורית כבדת משקל, החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, וכן למקרים, יוצאי דופן, המגלים חשש כי נגרמו עיוות דין או אי-צדק למבקש (רע"פ 8554/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.2.2014); רע"פ 1042/14 פרנקו נ' מדינת ישראל (12.2.2014); רע"פ 1000/14 רומנו נ' מדינת ישראל (10.2.2014)).

סבורני, כי חרף טענותיו של המבקש, מדובר, הלכה ולמעשה, בבקשה אשר נסובה סביב עניינו הפרטני, והיא תוקפת בעיקרה ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. כמו-כן, לא מצאתי כל חשש לעיוות דין או לגרימת אי-צדק למבקש, כתוצאה מפסקי הדין שניתנו בעניינו. מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

גם לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות. אכן, בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 40 (1992) (להלן: עניין בראונשטיין) נקבע, כי על התביעה להוכיח את מיומנותו של מפעיל מכשיר המדידה (שם דובר במכשיר הממא"ל ולא בממל"ז). ואולם, סבורני כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי – בו נקבע כי התביעה רשאית להוכיח את מיומנותו של המפעיל באמצעות תעודת הסמכתו – אינו סותר את האמור בעניין בראונשטיין . אדרבא, הסקת מסקנות בדבר מיומנותו של המפעיל מעצם הסמכתו להפעלת המכשיר, הינה הגיונית ואף מתבקשת. לטעמי, הגישה ההפוכה, לפיה מפעיל שהוסמך בקורס מקצועי, שכל ייעודו הוא להכשירו למטרה זו, אינו מיומן דיו כדי להפעיל את המכשיר, איננה סבירה. עוד ראוי לציין, כי בית המשפט המחוזי קבע, בצדק, שתעודת ההסמכה משמשת לצורך קיומה של חזקה הניתנת לסתירה לגבי מיומנותו של המפעיל, ובכל מקרה " בית המשפט השומע את התיק, ישקול את מכלול הנסיבות, ויקבע האם מדובר במפעיל מיומן, אם לאו ". הנני מוצא טעם רב בדברים אלו, ובכל מקרה נתונה האפשרות לנאשם לחקור את המפעיל לגבי נסיונו ומיומנותו בהפעלת המכשיר.

עוד יש לציין, כי במקרה דנן, נקבע עובדתית כי מדובר במפעילה מנוסה

ומיומנת , דבר ההופך את הבקשה דנן לתיאורטית גרידא. אכן, מפעילת המכשיר לא נשאלה על-ידי התובע באשר למיומנותה ונסיונה, אך בית משפט השלום לתעבורה (בתיק ת"ע 2146-09-12) קבע, כי בנסיבות העניין: " מיומנות ההפעלה נלמדת בכל הנוגע למכשיר זה מניסיון הפעלה בן זמן רב. העדה ציינה במהלך עדותה כי [ היא ] תמיד עורכת את הכיול ביחס למכשיר זה באותו מיקום ומכך ניתן ללמוד כי מדובר בעדה אשר מפעילה את המכשיר דנן פעמים רבות".

הבקשה לרשות ערעור נדחית, אפוא.