פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8765/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שאול כלפון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.9.09 בע"פ 6127/09 שניתן על ידי כבוד השופט
אליהו ביתן
בשם המבקש:
עו"ד רות עזריאלנט
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בע"פ 6127/09, בגדרו נתקבל בחלקו ערעור המבקש על חומרת העונש שהוטל עליו בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בבאר שבע בת"ד 1329/04.
בכתב האישום המתוקן כנגד המבקש, יוחסה לו עבירה של נהיגה בקלות ראש וברשלנות, לפי סעיף 62(2), יחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של גרימת תאונה שגרמה נזק לאדם ולרכוש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; וכן עבירה של גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.
המבקש נרדם כשהוא נוהג במשאית ולא הבחין במחסום המשטרתי שהוקם בכביש. כתוצאה מכך, הוא התנגש בשני שוטרים ובשתי מכוניות שעמדו במחסום, וגרם לחבלות לנהגים המעורבים, לחבלות של ממש לשוטרים, וכן לנזק למכוניות.
ביום 15.3.2007, הורשע המבקש על פי הודאתו בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע (כבוד השופט ד' לנדסמן ) בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן. בבואו לגזור את דינו של המבקש, ציין בית המשפט לתעבורה, כי לנוכח מידת רשלנותו הגבוהה, התוצאות הקשות של התאונה, הימנעותו של שירות המבחן מהמלצה וכן לאור עברו התעבורתי המכביד, אין הוא מוצא נימוקים ממשיים להקלה בעונש. בבדיקתו של הממונה על עבודות השירות, נמצא המבקש איננו מתאים לבצע עבודות אלה בשל מצבו הרפואי. נוכח זאת, ביום 26.1.2009 הטיל בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של שלשה חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; קנס בסך 2,000 ש"ח; פסילה של רישיון הנהיגה לתקופה של חמש שנים; וכן פסילת הרישיון לתקופה של ארבעה חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.
המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. מאחר שבבדיקה נוספת, נמצא הלה מתאים לבצע עבודות שירות, ביום 16.9.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' ביתן ) את הערעור בחלקו וקבע, כי שלושת חודשי המאסר יבוצעו בעבודות שירות.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענת באת כוח המבקש, כי בית המשפט המחוזי לא קיים דיון בטענות שהועלו לעניין פסילת הרישיון ומוסיפה, כי לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, תקופת הפסילה איננה מידתית, ובייחוד כך מאחר שתוצאות התאונה לא היו קטלניות.
מנגד, מדגישה באת כוח המשיבה את הפגיעות הקשות מהן סבלו המעורבים בתאונה וטוענת, כי מכל מקום, הטענות בסוגיית הפסילה נזנחו כבר בבית המשפט המחוזי, לאחר שבדיונים בערעור הועלו טענות לגבי אופן ריצוי המאסר בלבד.
דין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתר על כן, טענות על חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). נימוקי הבקשה אינם מעלים כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל כן דינה להידחות מטעם זה בלבד.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. הסיבה היחידה להתערבותו של בית המשפט המחוזי בגזר הדין, הייתה בחינה מחודשת של אופן ריצוי עונש המאסר וגם זאת, לאחר שהמשיבה הסכימה מראש שהעונש ירוצה בעבודות שירות. נסיבות המקרה כפי שפורטו בהרחבה בערכאה הדיונית, אינם מצדיקים לסטות כהוא זה מן העונש שהוטל על המבקש, בגין רשלנותו בנהיגה במשאית וסירובו להכיר בפסול שבמעשיו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ה' בשבט התש"ע (20.1.2010).
ש ו פ ט