פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
877/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ששוני כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי באר שבע מיום 31.12.12 בעפ"ת 35343-08-12 שניתן על ידי כבוד
השופטת טלי חיימוביץ
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"ת 35343-08-12, כבוד השופטת ט' חיימוביץ ) מיום 31.12.2013.
המבקש הואשם בבית משפט השלום לתעבורה בקריית גת (תיק 7849-05-12, כבוד השופטת ר' בן יששכר שוורץ ) בעבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות על פי סעיף 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ). על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.3.2011 המבקש נהג ברכבו ללא שהיה חגור בחגורת בטיחות. ביום 30.5.2012, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו, בהעדרו. זאת נוכח סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 ולאחר שעזב את אולם בית המשפט טרם הדיון ללא שהודיע על כך לבית המשפט.
בית המשפט הטיל על המבקש קנס בסכום של 1,000 ש"ח וחודשיים פסילה על תנאי מקבלת או החזקת רשיון נהיגה למשך שנתיים. במסגרת זאת, נתן בית המשפט משקל לעברו התעבורתי המכביד של המבקש ולכך שההליך התגלגל לפתחו של בית המשפט שלא לצורך וקבע כי הקנס הינו ענישה מקלה עימו בהתחשב בנסיבות שהוצגו לעיל.
המבקש הגיש שלוש בקשות לביטול פסק הדין, בנימוק שעזב את אולם בית המשפט לאחר שבריאותו הקשתה עליו, וביום 31.7.2012 נדחתה בקשתו האחרונה. בית המשפט קבע כי אין באישור אודות מצבו הרפואי של המבקש כדי לסייע לו, שכן הניתוח המצוין באישור בוצע חודשיים לאחר הדיון. על כן, קבע כי לא הייתה הצדקה להיעדרותו ממנו.
על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור טען כי נבצר ממנו להגיע לתחילת משפטו בשל העובדה כי הוא חש ברע ולא עלה בידו להמתין לסיום הדיונים שקדמו לדיון בעניינו. כן שב על טענותיו בדבר מצבו הרפואי. בהמשך לכך, טען כי נגרם לו עיוות דין משלא ניתנה לו הזדמנות לומר את דברו על ידי השוטר שעצרו. בית המשפט קבע כי המבקש לא הראה טעם מוצדק להיעדרותו מהדיון וכי האישור הרפואי המוצג על ידו אינו רלוונטי ליום האירוע. עוד קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח שישנו חשש שנגרם לו עיוות דין, שכן מדו"ח העבירה עולה ראשית הודייה בעבירה בפני שוטר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרתה, חוזר המבקש על טיעוניו הנוגעים למצבו הבריאותי בגינו נעדר מהדיון ולכך שנגרם לו עיוות דין.
דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי, או באם ישנם שיקולי צדק ייחודיים (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא הציג בפנינו שאלה משפטית שכזו. כל טענותיו הן טענות שבעובדה שנשקלו על ידי שתי ערכאות קודמות, מספר פעמים. על כן, לא מצאתי להידרש לבקשתו. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי שיש בבקשה כדי להצביע על חשש ממשי שנגרם למבקש עיוות דין, או על פגם שנפל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"א באדר התשע"ג (21.2.2013).
ש ו פ ט