רע"פ 8874/08 שמחוני לופו חברה לבניין בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

מבקשים 2-3 שימשו בעת הרלוונטית כמנהליה של מבקשת 1 – חברה שעסקה בעבודות בניה. בכתב-אישום שהוגש נגד השלושה פורטו חמישה אישומים שעניינם אי הגשה במועד של דו"חות על הכנסותיה של החברה בין השנים 2004-1999. למבקש 3 יוחסו שלושה אישומים נוספים, בהם נטען כי בין השנים 2004-2002 הוא נמנע מלדווח לרשויות המס על הכנסותיו-שלו. המבקשים הודו בעובדות אלו ובגינן הורשעו בעבירות לפי סעיפים 216(א) ו-224א לפקודת מס הכנסה. מבקש 3 הורשע בשלוש עבירות נוספות לפי סעיף 216(4) לפקודה. בעקבות כך גזר בית-משפט השלום למבקש 2 ארבעה חודשי מאסר, שמונה חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח; מבקש 3 נדון לששה חודשי מאסר, עשרה חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח; מבקשת 1, שבינתיים חדלה מכל פעילות, נדונה לקנס בסך 100 ש"ח.

2.

כנגד גזר-הדין הוגשו שני ערעורים – באחד השיגו המבקשים על חומרת העונש, ובשני ערערה המשיבה על קולתו. בית-המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעורם של המבקשים, וקיבל את ערעורה של המשיבה. הודגש, כי מעשיהם של המבקשים התבצעו באופן שיטתי במשך שנים, והם נמנעו מלהסיר את מחדליהם גם לאחר הגשתו של כתב-האישום. ואם בכך לא די, התברר כי בעבר הורשעו המבקשים בעבירות דומות על פי חוק מס ערך מוסף. נקבע, כי בנסיבות אלו אין מנוס מהשתתו של מאסר בפועל, ועל כן הועמד עונשו של מבקש 2 על ששה חודשי מאסר, בעוד שמבקש 3 נדון לתשעה חודשי מאסר. יתר חלקי גזר-הדין נותרו על כנם.

3.

בבקשה הנוכחית עותרים המבקשים לקבלתה של רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי העבירות בוצעו על רקע של מצב כלכלי קשה אליו נקלעה החברה, כאשר בנקים חדלו לכבד את המחאותיה וגרמו לקריסתה. בנסיבות אלה הנהלת החשבונות של החברה חדלה לתפקד, וזו הייתה הסיבה לאי הגשתם במועד של הדו"חות. עוד נטען, כי עקב הפסדיה של החברה ביצוע העבירות לא היה כרוך בנזק לאוצר המדינה, וכן שלאחר שניתן פסק-דינו של בית-המשפט קמא, הוסרו המחדלים והמבקשים אף הגיעו להסכם עם פקיד השומה המסדיר את חובם. לבסוף, נטען כי הפער בין העונשים שהוטלו על המבקשים בכל אחת מהערכאות, מצדיק אף הוא ליתן רשות לערער.

4.

הטענות האמורות, שחלקן הארי נבחנו בידי שתי ערכאות, אינן מעוררות שאלה משפטית בעלת צביון כללי, החורג מעניינם הפרטני של המבקשים, ולפיכך גם אינן מקימות עילה לקיומו של ערעור שני (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). יתרה מכך, ההלכה הנוהגת היא שחומרת העונש כשלעצמה אינה מצדיקה את ליבון עניינו של נאשם בשלישית (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1), 646 (2003)), והדבר נכון גם מקום בו מתגלה פער בין העונשים שהוטלו על ידי שתי ערכאות קמא (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05)).

לפיכך, דין הבקשה להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.