רע"פ 8875/08 אולג שימקו נ. מדינת ישראל

לאחר שנרשם לו דו"ח בגין נהיגה ברכב שאינו תקין, עתר המבקש להישפט בגין העבירה, אולם, לא להתייצב לדיון שנקבע בעניינו. בעקבות כך הרשיעו בית-משפט לתעבורה בעבירה לפי תקנה 306 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1976, וגזר לו קנס בסך 250 ש"ח.

משנדחתה בקשתו לביטול פסק-הדין, הגיש המבקש ערעור לבית-משפט המחוזי בחיפה, שם טען כי רכבו עבר טסט מספר חודשים לפני האירוע, וכי השוטר שעצר אותו לבדיקה פעל ממניעי זרים בעקבות ויכוח שניטש ביניהם. ערעור זה נדחה לאחר שנקבע כי המבקש "לא הציג כל נימוק שיצדיק ביטול פסק-הדין", וכן שהוא לא נתן הסבר משכנע לאי-התייצבותו למשפטו.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. להשקפתו, שגתה הערכאה קמא בהנמקתו של פסק דינה, והוא שב ומעלה טענות לעניין העבירה גופה.

לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות ערעור יוחדה למקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה, בעיקר משפטית, לה עשויות להיות השלכות על ציבור גדול של מתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על אלה, באשר בקשתו עוסקת בעניינו הפרטני בלבד. כך או כך, עניינו של המבקש נבחן בידי שתי ערכאות, אשר לא מצאו כי בפיו הסבר לאי-התייצבותו לדיון בבית המשפט לתעבורה, ונוכח מסקנתן זו לא גיליתי כי נפלה שגיאה בתוצאה אליה הגיעו.

הבקשה נדחית.