רע"פ 8888/12 בורהאן משאהדה נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ ) מתאריך 04.11.2012 ב-עפ"ת 39150-07-12, בגדרו התקבל בחלקו ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (כב' השופטת א' גרבי ) מתאריך 09.05.2012 ב-תת"ע 4546-02-12. לצד בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש גם בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשות.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

בתאריך 12.02.2012 הוגש כתב אישום נגד המבקש, בגדרו יוחסה לו נהיגה ברכב באורך העולה על המותר לפי תקנה 313(א)(3) ל תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 . המבקש לא התייצב לדיון שנערך בעניינו בתאריך 09.05.2012, ובית משפט השלום קבע כי אי התייצבותו של המבקש כמוה כהודאתו בעובדות כתב האישום, בהתאם לסעיף 240(א)(2) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 , והרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו.

נוכח הרשעתו, נגזרו על המבקש העונשים הבאים: פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של חודשיים, פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים, וקנס בסך 300 ש"ח. יצויין, כי בית משפט השלום כלל בגזר דינו הפעלת פסילה על תנאי, אשר עמדה כביכול לחובת המבקש.

3.

בתאריך 11.06.2012 הגיש המבקש לבית משפט השלום הנכבד בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל. המבקש אמנם לא כפר במיוחס לו, אך טען כי בעקבות סכסוך משפחתי, שהפך לריב בין חמולות במקום מגוריו, הוא נאלץ לעזוב את ביתו ולעבור לדירה שכורה. לטענתו, הוא הותיר בביתו את חפציו האישיים, לרבות הדו"ח שנרשם לו, ולכן לא היה יכול לדעת על מועד הדיון שנקבע בעניינו. בתאריך 28.06.2012 דחה בית משפט השלום הנכבד את הבקשה, וקבע כי "המבקש לא העלה טענה ראויה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון במועד".

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד, כמו גם על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המבקש לא נתן טעם מוצדק להיעדרותו מן הדיון, וממילא לא פירט את טענתו בדבר עיוות דין שלכאורה נגרם לו בשל שפיטתו שלא שבפניו (אלא הסתפק ב-"אמירה לקונית" בהקשר זה, כדברי בית המשפט המחוזי). עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אפילו אם יקבל את טענת המבקש לפיה הרשעה בעבירה זו איננה מביאה, בדרך כלל, להשתת עונש של פסילה בפועל – הרי שעברו התעבורתי המכביד של המבקש (124 הרשעות קודמות, לרבות בעבירה בה הואשם כאן), מצדיק החמרה בעניינו.

יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי בית משפט השלום שגה בכך שסבר כי לחובת המבקש קיים עונש פסילת רשיון נהיגה על תנאי בגין אותה עבירה, בעוד בפועל עונש זה בוטל והומר בקנס. לפיכך, ולנוכח האפשרות שבית משפט השלום "החמיר בעונש יותר מכפי שהיה משית, אלמלא הפסילה המותנית", העמיד בית המשפט המחוזי את עונש הפסילה בפועל על תקופה בת חודש אחד, ואת הפסילה על תנאי לתקופה של חודשיים. בנוסף, הורה בית המשפט המחוזי כי גזר הדין יעוכב ב-60 ימים, כדי לאפשר למבקש להגיש בקשה לבית משפט זה.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

טענות המבקש

5.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר לא קיבל את ערעורו במלואו, משום שבית משפט השלום לא התייחס כלל לנסיבותיו האישיות, ובכלל זה לכך שרשיון הנהיגה שלו חיוני לפרנסתו. עוד טוען המבקש, כי העבירה שבה הורשע היא "עבירה בעייתית מאוד", כדבריו, שלא נהוג להשית בגינה עונש של פסילת רשיון נהיגה בפועל.

לבסוף, טוען המבקש כי "בית משפט קמא התעלם מהעובדה שבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע עת גזירת דינו והחמיר בעונשו היה מבוסס על קיום תנאי בר הפעלה כנגדו [כך במקור – ח"מ ], בעוד שהוכח ללא כל ספק שהתנאי בוטל ואין לפעול לפיו".

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות . להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.

7.

כידוע, בית משפט זה יענה לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ); כן עיינו, לדוגמה:

רע"פ 3061/12 אפל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.05.2012)).

בגדרי הבקשה שבפני, לא הצביע המבקש על טעם של ממש מדוע נופל עניינו בגדרי המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור על פי הלכת חניון חיפה הנ"ל, וממילא כלל לא התייחס אליה. חלף זאת, הגיש המבקש, הלכה למעשה, ערעור נוסף לכל דבר ועניין (עיון מדוקדק בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, והשוואתו מול הבקשה שבפני, איננו מגלה שוני רב בין השניים). גם אם אניח, לטובת המבקש, כי טענתו כאילו העבירה בה הורשע הינה "עבירה בעייתית מאוד... כנגדה היו הליכים רבים לצורך ביטולה או שינוי בה", מהווה מעין ראשית טענה בדבר קיומה של אותה חשיבות משפטית נדרשת, הרי שהמבקש הסתפק בהעלאת הטענה בעלמא, ולא טרח לעגנה, או לפרטה.

8.

משאלה הם פני הדברים, ברי כי דין הבקשה להדחות על הסף, ולו מחמת העובדה שכלל לא בוססה הטענה מדוע ישנה כאן הצדקה לדיון שלישי באותו הליך. יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, אעיר כי גם לא מצאתי טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. יתרה מכך: תמוהה בעיני טענתו האחרונה של המבקש, כאילו בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה שבית משפט השלום הפעיל עונש מותנה, שבפועל לא היה קיים. כפי שתואר לעיל, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש בסוגיה זו, ובהתאם הפחית באופן משמעותי את העונש שהושת עליו.

9.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית . משדחיתי את בקשת רשות הערעור, גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד דינה להדחות.