רע"פ 8891/20 שמעון לוי נ. מהנדס העיר תל אביב

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט

צ' קאפח ) ב-עפמ"ק 12006-09-20 מיום 5.11.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (השופטת ע' יעקובוביץ ) ב-בב"נ 8537-07-20 וב-בב"נ 47671-07-20 מיום 11.8.2020.

2.

בימים 18.6.2020 ו-30.6.2020 הוציא מהנדס העיר תל אביב צווים מנהליים להפסקת עבודות שנעשו על ידי המבקשים 1 ו-2, בהתאמה, בחצר בית משותף בעיר (להלן: הצווים ), וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 216(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).

בצווים נכתב כי מתבצעות בחצר הבית המשותף עבודות אסורות שטרם הסתיימו. בצו שהוּצא למבקש 1 נטען כי נעשתה חפירה אסורה בשטח של כ-101 מ"ר ובעומק שבין 0.3–1.2 מטרים; ואילו בצו שהוּצא למבקש 2 נטען כי התבצעה חפירה בשטח של כ-41 מ"ר ובעומק של כ-1.2 מטרים.

3.

המבקשים הגישו בקשות לביטול הצווים, תוך שטענו בעיקרו של דבר כי העבודות שבוצעו על ידם פטורות מהיתר בניה, בהתאם לתקנה 31 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד – 2014 (להלן: תקנות הפטור ); וכי לא קוימה חובת ההיוועצות הנדרשת טרם הוצאת הצווים.

המבקש 1 הוסיף וטען כי עבודות החפירה שנעשו על ידו נועדו ליצור גישה לדירה עבור מגורי בנו הנכה, ומשכך, הן חוסות אף תחת תקנה 32 לתקנות הפטור.

4.

יצוין, כי מאחר ששני הצווים התייחסו לעבודות אשר בוצעו בנסיבות דומות בחצרו של אותו בניין – נקבע כי הדיון בשני התיקים יתקיים במאוחד.

5.

בהחלטה מפורטת ומנומקת לאחר שמיעת ראיות, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו את הבקשות לביטול הצווים.

נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל הנדרש כדי לפגום בחזקת התקינות העומדת למשיבה ולא הוכיחו כי נפל פגם בהליך ההיוועצות אשר קוים על ידה; וכי הבניה האמורה אינה חוסה תחת ההוראות הקבועות בתקנות הפטור .

בהקשר אחרון זה נקבע כי העבודות האסורות אשר נעשו טרם הוצאת הצווים ואף המשיכו לאחריהם, שינו "את פני השטח, את מראיתו [ו]את מערכת הניקוז שלו", ויצרו בבניין ובתשתיותיו שינויים משמעותיים, ומשכך, נדרש היה לקבל היתר לשם ביצוען בהתאם לסעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה.

זאת, בפרט בשים לב לנזק אשר נגרם לתשתיות הביוב במקום כתוצאה מביצוע העבודות האסורות, כפי שהעיד המפקח מטעם המשיבה (להלן: המפקח ) שביקר במקום.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, בקובעו כי "מדובר בבניה מאסיבית שאינה עומדת בתקנות הפטור"; כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שהמשיבה הפרה את חובת ההיוועצות המוטלת עליה על פי דין; ומכל מקום, אף אם נפל פגם מסוים בהליך ההיוועצות, הרי שאין בו כדי להצדיק את ביטול הצו בנסיבות העניין.

7.

מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשים, הבקשה דנן מעוררת שאלה פרשנית באשר לתקנות 31 ו-32 לתקנות הפטור, המתירות לבצע עבודות פיתוח מסוימות ללא היתר בניה. לשיטתם, תקנות הפטור נועדו "להקל על האזרח" ולפשט את הליכי הבניה במקרים המפורטים בהן, ומשכך, אין לפרש אותן באופן המצמצם את תחולתן.

לגופו של עניין נטען כי העבודות שבגינן הוּצאו הצווים אינן חורגות מ"עבודות פיתוח" כמשמעותן בתקנה 31 לתקנות הפטור; וכי העבודות אשר נעשו על ידי מבקש 1 לשם הנגשת הדירה לבנו הנכה – עולות כדי "ביצוע דרך גישה או כבש המיועדים לגשר על הפרש גובה" הפטורות מהיתר אף לפי תקנה 32 לתקנות אלו.

לבסוף, שבו המבקשים על טענתם שלפיה יש לבטל את הצווים אף בשל כך כי ההיוועצות שקוימה טרם הוצאת הצווים לא נעשתה כהלכתה, שכן תוכן ההיוועצות לא תועד בכתב, וזאת, לפי הנטען, בניגוד להוראת סעיף 225(ב) לחוק התכנון והבניה.

8.

דין הבקשה להידחות.

הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או כאשר קיים חשש ממשי כי נגרם למבקש עיוות דין או אי צדק קיצוני (רע"פ 4888/20 הלון נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה "רכס הכרמל , פסקה 8 (16.7.2020)).

הבקשה דנן אינה נמנית עם מקרים נדירים אלו.

חרף האצטלא העקרונית אשר ניסו המבקשים לשוות לבקשתם, הרי שמעיון בה עולה כי היא ממוקדת בעניינם הפרטני של המבקשים, ובממצאי עובדה ומהימנות שבהם אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, קל וחומר בערעור "בגלגול שלישי".

9.

סעיף 145ג(א)(4) לחוק התכנון והבניה, קובע את התנאים לתחולתן של תקנות הפטור, ובין היתר, כי לא יהיה בעבודות כדי לפגוע "בשלד הבניין וביציבותו או במערכות הבניין ובתפקודיו " (ההדגשה הוספה – י' א' ).

בענייננו לא התקיים התנאי האמור, שכן על פי עדות המפקח שנמצאה מהימנה, העבודות שבוצעו על ידי המבקשים פגעו בתשתית הביוב של המבנה ושינו את מערכת הניקוז שלו. ממילא לא ניתן היה לבצע את העבודות ללא קבלת היתר בניה.

מובן כי אין בכך כדי למנוע מהמבקש 1 להנגיש את הדירה עבור בנו הנכה, ובלבד שהדבר ייעשה בשים לב לתנאים הקבועים בסעיף 145ג(א) לחוק התכנון והבניה ובתקנות הפטור.

10.

בטרם סיום אעיר כי לטעמי היה זה מן הראוי לתעד בכתב, ולו בתמצית, את תוכן ההיוועצות שקוימה לפי סעיף 225 לחוק התכנון והבניה. מכל מקום, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי בנסיבות דנן אין מדובר בפגם חמור שיש בו כדי להצדיק את ביטול הצווים. זאת, בפרט בשים לב למהות הצווים בהם עסקינן אשר עניינם הוא בהפסקת עבודות, וכן בסוג העבודה שבוצעה במקרה דנן.

11.

הבקשה נדחית אפוא.