פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"פ
9053/99
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופטת ד' ביניש
המ
בקש:
מוחמד בדוי קואסמה
נגד
המשיב
ה:
עירית ירושלים
תאריך הישיבה: כ"ד
בשבט התש"ס (31.1.2000)
בשם
המ
בקש:
עו"ד
יוסי שוורץ
בשם
המשיב
ה: עו"ד
צופית בן-פורת
עו"ד
אטיאס
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 22.11.99 בתיק
ב"ש
2732/99 ,2731 שניתן על-ידי כבוד
השופט
ע' קמא
החלטה
השופט מ' חשין:
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים.
ביום 5.5.99 הוציא יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים צו הריסה מינהלי המחייב את המבקש להרוס מבנה שבנה ללא היתר בשכונת בית חנינה בירושלים. המבקש עתר לבית-משפט לעניינים מקומיים בבקשה לבטל את צו ההריסה המינהלי, וביום 20.6.99 הגיעו בעלי-הדין לכלל הסכמה ולפיה תידחה הבקשה לביטול צו ההריסה, ואולם מניין הימים לביצוע הצו לא יחל אלא ביום 1.11.99. כן ניתן צו אשר אסר על המבקש לבצע עבודות בניה נוספות עד לקבלת היתר בניה.
המבקש לא עמד בתנאי ההסדר, המשיך בביצוע עבודות הבניה, ועל-כך ביקשה הוועדה המקומית לבצע את צו ההריסה לאלתר. המבקש עתר פעם נוספת לבית-המשפט לעניינים מקומיים, ובהחלטתו של בית-המשפט מיום 4.11.99 נמחקה הבקשה.
המבקש עתר לבית-המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 7631/99) למניעת הריסתו של הבניין, אך בית-המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי הסמכות לדון בה נתונה בראש ובראשונה לבית-המשפט לעניינים מקומיים ולבתי-המשפט היושבים בדין בערעור על אותו בית-המשפט.
אחר הדברים האלה פנה המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה להאריך את המועד להגשת הודעת ערעור על החלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים מיום 20.6.99.
בהחלטתו מיום 22.11.99 דחה בית-המשפט המחוזי בקשה זו.
על החלטה זו האחרונה הבקשה שלפנינו למתן רשות ערעור.
עיקר טיעונו של המבקש בבית-המשפט המחוזי - הוא הדין בטיעוניו לפנינו - הינה זו, שההחלטה מיום 20.6.99 שלא-כדין ניתנה, באשר המבקש לא הסכים כלל כי תינתן. טענה זו אין בה ממש. כפי שקבע בית-המשפט המחוזי בענייננו, נכון הוא שהמבקש לא היה נוכח בישיבת בית-המשפט מיום 20.6.99, וכי באותה ישיבה לא נכח אלא בא-כוחו של המבקש. ואולם בדיון מאוחר יותר, הדיון שמיום 13.9.99, הצהיר המבקש מפורשות כי פרטי ההסדר שפורטו בהחלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים מיום 20.6.99, תורגמו לו, הודעו לו והוסברו לו לפרטיהם, ולאחר שהבין את מהות ההסדר מסכים הוא כי בקשתו לביטול צו ההריסה תידחה לגופה.
בנסיבות אלו, שבהן הצהיר כי הבין את פרטי ההסכם, לא עוד יישמע המבקש בטענה כי ההסדר שבא-כוחו הסכים לו לא היה על דעתו-שלו.
בא-כוח המבקש מוסיף וטוען כי למבקש לא היה יומו בבית-המשפט, וכוונתו היא לערעור שזכאי היה המבקש להגיש על החלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים. אמת נכון הדבר: ערעורו של המבקש לא נשמע בבית-המשפט המחוזי לגופו, ואולם הלכה למעשה נדרש בית-המשפט המחוזי לטיעוניו של המבקש לגופן, ולא נמצא כי יש בפיו טענה של-ממש באשר לבנייה אשר בנה שלא בהיתר. עיינו עיין-היטב במסמכים שהוגשו לעיוננו, וגם לנו לא נמצא כי יש בפיו של המבקש טענה של-ממש שיש בה כדי לקעקע את צו ההריסה המינהלי שהוצא כנגד המבנה שבנה.
למעלה מן הצורך נוסיף עוד ונאמר כי למדנו מן הכתובים שהמדובר הוא בבנין רב-מימדים ששיטחו כ2000- מ"ר ואשר עיקרו-ורובו ניבנה בעוד צו איסור הבנייה תלוי ועומד נגד המבקש.
אנו דוחים את הבקשה למתן רשות ערעור.
היום, כ"ד בשבט התש"ס (31.1.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99090530. G03